תתקלה

דבר שיש ג"כ מציאות יש כו', והוא שתחלת תפיסת הנפש הוא ההכרה וההרגשה דאלקות כו', וכאשר תפיסת האלקות הוא בפשיטות ה"ז בבחי' שייכות רק לאלקות ואינו שייך לענין אחר כלל והיינו שאינו שייך הנחה אחרת כלל כו', וא"ז כמו תפיסת האלקו' בשכל והשגה שאינו תפיסא בפשיטו' כ"א בדרך התחדשות שהרי מקודם טרם שהשכיל את הענין וההשגה האלקי' הרי לא ידע מזה ונתחדש אצלו ע"י השכל כו', וע"כ יכול להיות גם הנחה אחרת מפני שבתחלה לא ידע את הענין כו', וע"ה שכאשר משיג את הענין ה"ז אצלו בהנחה טובה (וכידוע דבהשגה ההנחה היא בטוב עס לייגט זעך אפ דער ענין זייער גוט), מ"מ ההסתר הקודם נותן מקום שיכול להיות הנחה אחרת ג"כ, וגם שהרי ההשגה היא תפיסא שע"י הכלים שהן כלי המוחין ובפרט כאשר היא ע"י התרת הספקות דהיינו ע"י הסרת העלמו' והסתרים כו', דכ"ז הוא סבה שיכול להיות הנחה אחרת ג"כ, אבל כאשר תפיסת האלקו' הוא בפשיטות אז אין מקום להנחה אחרת ואינו שייך כלל להנחה אחרת כו' (וכן בענין הביטול הוא שהנבראים ממילא יהיו בטלים ולא שצריך לייגע א"ע לבא

לידי ביטול כ"א הביטול הוא בפשיטות בדרך ממילא כו'). וע"י הצמצום שנתעלם האור א"ס הוא שאינו נרגש האוא"ס (ע"ה שהאוא"ס ממלא מקום החלל גם לאחה"צ כו' ה"ה בהעלם ובבחי' סילוק לגבי הנבראי' כו'), ובפשיטות נתפס ענין המציאות והישות והרגש האלקי הוא בדרך התחדשות (והיינו ההרגש כללי דאלקו' וכמו באברהם דבן ג' שנה הכיר את בוראו שא"ז עדיין ידיעה פרטי' באלקו' כ"א הכרה כללי' כו', וכמו תינוק המכיר את אביו שאינו יודע מפני מה הוא אביו מפני שהולידו רק הכרה כללי' שהוא אביו כו' והיא ידיעה והכרה עצמי' כו' וכמ"ש במ"א, ובודאי גם באאע"ה הי' הכרה עצמי' באלקות ומ"מ הי' הכרה כללי' עדיין ובאה אחר ההסתר כו', שהרי מתחלה תפס ג"כ מציאות העולם ואח"כ נתחדש אצלו הכרה זו וכדאי' במד"ר ר"פ לך משל לאדם שהי' עובר ממקום למקום וראה בירה א' דולקת אמר תאמר שהבירה הזאת היא בלא מנהיג הציץ עליו בעל הבירה ואמר אני הוא בעל הבירה, כך הי' אברהם אבינו אומר תאמר שהעולם הזה הוא בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה וא"ל אני הוא בעל העולם כו'), וזהו ע"י הצמצום

שנתעלם האוא"ס ואינו נרגש בנבראים רק המציאות הוא שנתפס ונרגש, ואם הי' מאיר גילוי אוא"ס הי' נתפס בפשיטות בחי' אוא"ס ב"ה כו'. והדוגמא לזה כמו בקי"ס דכתי' זה אלי ואנוהו ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל כו', והיינו שגם המדרי' היותר תחתונות שבנש"י ראו גילוי אוא"ס ממש כו', וכמארז"ל כמה נתחבט משה רבן של כל הנביאים ובקש הראיני נא כו' וא"ל וראית את אחורי כו', ויורדי הים כאו"א מראה באצבע זה אלי כו', ובודאי שבהשגת אלקו' הי' מע' ומדרי' משה גדול מאד באין ערוך לגבי כללו' ישראל, ובשעת קי"ס ראו הכל גילוי אוא"ס שא"ז בהשגה רק בבחי' ראי' ממש מצד הגילוי דאוא"ס, וכמ"ש ויולך הוי' את הים ברוח קדים עזה שהי' גילוי מבחי' א"ס קדמונו ש"ע כו' דמשו"ז כולם ראו והכירו כו' (ובמד"ר שמות פ"א הם הכירוהו תחלה כו', י"ל מפני שראו אותו מתוך חשך הצמצום והכירוהו שהוא הוא ממש אשר בהעלם במקום החלל כו'), וכן הי' בבהמ"ק שהי' מאיר שם גילוי אלקו' כו' דע"ה שהעולם הי' במציאות והי' נתפס הישות והמציאות (ומ"מ גם בעולם הי' בזה"ב גילוי אלקות כו'), אבל בבהמ"ק הי' נתפס בפשיטות בחי' האלקות וכמ"ש