תתקלג

המל' הוא בבחי' התכללות וביטול וכענין שילוב אד' בהוי' כו', דאז ה"ז בבחי' כלי להיות עי"ז גילוי אוא"ס כו', וז"ע גילוי בחי' ממה"מ היינו גילוי בחי' מל' דא"ס כמו שהוא לפה"צ כו'. וזהו שעי"ז הי' יצי"מ דיש מצרים בקדושה והוא המיצרים וגבולים כו', וע"י גילוי בחי' ממה"מ הי' היציאה מכל המיצרים והגבולים כו', ולהגילוי הזה הי' צ"ל אכילת מצה. דהנה ידוע דמצה הוא בחי' קטנות אבא, ובקטנות זאת יש בזה כל בחי' הגדלות והיינו עצמו' בחי' הגדלות שלמע' מהתגלות הגדלות כו', וכמא' אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעם טעם דגן, וע"י טעם דגן שקורא אבא ה"ז הכרה עצמי', שהרי אינו יודע איך שהוא אביו ואין בזה שום התגלות רק שהוא בהכרה שמכיר שהוא אביו ונמשך אחריו בגעגועים גדולים כו', וזהו הכרה עצמי' ובעצם האב שמכיר שהוא אביו כו', וזהו ג"כ ענין אכילת מצה שהיא הכרת הנשמה בעצמו' א"ס ב"ה כו', ובכדי שיהי' גילוי זה הרי צריכים להפוך את הצמצום שלא יעלים ויסתיר כו'. וז"ע המצה שצריכה שימור כו', דמצה הנ"ל שמשום גילוי בחי' ממה"מ אינה צריכה

שימור דלא הספיק להחמיץ כו', אבל מצה זו צריכה שימור מהחמץ כו', וכידוע דחמץ ומצה הוא שחמץ הוא הגבהה והתנשאות בתוקף ובישות, ומצה הוא בחי' שפלות וביטול כו', וכאשר נגלה עליהם ממה"מ לא הספיק להחמיץ שאין לחמץ מקום כלל כו', אבל ושמרתם את המצות הו"ע אתכפי' דמשו"ז נק' לחם עוני (דמצה הנ"ל היא בחי' מצה עשירה כו') וכמ"ש בתו"א בד"ה קחו מאתכם תרומה ובהבי' בהוספות תו"א, ומצה זו היא ל' מצה ומריבה שצ"ל בזה מלחמה עם הנה"ב והישות והחומרי' כו'. ועז"נ על מצות ומרורים יאכלוהו משום דלפעמים צריכים מרירות בכדי לעורר ר"ר כו', דלבד זאת שצ"ל מרירות בכדי להיות לב נשבר שיהי' שבירת החומרי' כו', הנה בחלקי עבודה צ"ל לפעמים התעוררות ר"ר, והוא ע"י המרירות שמתמרמר בנפשו ומעורר ר"ר על נפשו שעי"ז נמשך בחי' ר"ר מלמע' המסייע אותו בעבודה כו', דאלמלא עוזרו לא הוה יכול לו שצריכים סיוע מלמע' ולפעמים הוא בבחי' התעוררות ר"ר כו', ועי"ז הוא הגילוי דממה"מ ואז לא הספיק להחמיץ כו', וביצי"מ הי' הגילוי דממה"מ אחר חצות וההכנה לזה הי' קודם

בהמצה הצריכה שימור כו', ועכשיו לאחר מ"ת הגילוי דממה"מ הוא גם קודם חצות שהרי המצה של מצוה הוא בחי' קטנות אבא וצריכה ג"כ שימור והיינו בחי' אתכפי' וע"י האתכפי' נמשך גילוי בחי' ממה"מ גילוי בחי' עצמות א"ס והוא בבחי' קטנות אבא כו' כנ"ל. וי"ל שז"ע שמצה היא מיכלא דאסוותא ומיכלא דמהימנותא, דהנה רפואה שייך כשיש חולי והוא הנה"ב בחי' הישות והחומרי' כו', והמצה היא רפואה להחולי והו"ע אתכפי' וביטול היש כו' וזהו מיכלא דאסוותא כו', ובחי' מיכלא דמהימנותא הו"ע ורעה אמונה שיהי' דעת באמונה והו"ע קטנות אבא כו', דב' הענינים הם עכשיו בהמצה שקודם חצות כו'. וזהו מצה זו שאנו אוכלים קודם חצות הוא ע"ש שלא הספיק להחמיץ עד שנגלה עליהם ממה"מ כו' ממה"מ הוא גילוי בחי' מל' שלפה"צ דמשו"ז לא הספיק להחמיץ כו' דביצי"מ הי' זה בהמצה שאחר חצות כו', ועכשיו ע"י מ"ת יש גילוי זה במצה שקודם חצות ע"י האתכפי' וביטול היש כו', וזהו מצה זו שאנו אוכלים קודם חצות הוא ע"ש שלא הספיק להחמיץ עד שנגלה עליהם ממה"מ כו'.