תתקיח

שור כו', ולכן העיקר הי' בהקרבן זריקת הדם והקטרת החלב, דכללות ענין זריקת הדם הוא האור והחיות דהדם הוא הנפש יהי' לאלקות כו', והיינו נטילת החיות והטוב טעם של הנה"ב בעניני העולם ועי"ז ממילא יתבטלו הרצונות והחומריות שלו כי סבת הרצונות זרות הוא מפני שיש לו טוב טעם ועונג בזה וכאשר מתבטל הטוב טעם ממילא מתבטלים הרצונות, וז"ע זריקת הדם נטילת החיות והטוב טעם מעניני העולם ויהי' לו טוב טעם באלקות כו', ובפרטיות זריקת הדם הוא רתיחת הדמים וחמימות התאוה, והחלב הוא התענוג שמזה בא החלב כו', ותמורת זה יהי' התפעלות אלקי ועונג אלקי כו', ויש קרבנות שכולו כליל וידוע שזהו שריפת וכליון הרצונות שהן ציור הרע דהכל הי' מן העפר וזהו העצמי של כל דבר והג' יסודות הוא הציור כו', ועד"מ עץ ששורפין באש הוא שהג' יסודות נשרפין ויוצאין בהאש ונשאר האפר שהוא העצמי כו', וכמו"כ בנה"ב בעצם הוא רק כח המתאוה מפני ששרשו מבחי' המדות בחי' ז' מלכין דתהו וע"כ הוא כח המתאוה בעצם מהותו, וזה אינו רע שיוכל לרצות אלקות, אך כשמתאוה תאוה גשמי'

הנה הרצון הזה שהוא הגילוי ה"ה רע והוא הציור שזהו רע, וכן הלבושים דמחדו"מ המה רע כו', וזה צריכים לשרוף ולכלות הרצונות והלבושים צואים ועצם הכח המתאוה יוכל להתהפך לאלקות כו'. והנה נת"ל דע"י ביטול הרצון למטה נעשה כבי' ביטול הרצון למעלה להיות הצמצום שיהי' אור שיתלבש בעולמות כו', הרי עי"ז הוא המשכה אלקי' בעולמות, דכשהי' גילוי האוא"ס הבלי גבול לא הי' אפשר להיות התהוות העולמות והיינו שלא הי' אפשר שבעולמות יהי' בהם המשכה אלקית וע"י הצמצום הוא שיש המשכה אלקי' בעולמות כו', אמנם ע"י עבודת הקרבנות שעי"ז נעשה כלי לאלקות נמשך גילוי אלקות, ולא רק כמו בסדר ההשתל' ע"י הצמצום שלמטה הוא העלם והסתר כ"א שגם למטה יהי' גילוי אלקו' כו', וגם שההמשכה היא ממדרי' גבוה יותר וכמא' כד אתכפי' סט"א אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין כו', ובד"כ הו"ע דירה בתחתונים שנת"ל שע"י הביטול למטה שנעשים התחתונים כלים לאלקות נמשך מבחי' עצמות אוא"ס כו', וזהו שייכות ענין הקרבנות לבהמ"ק, דהנה כתי' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נא' אלא

בתוכם בתוך כל א' וא' כו', והיינו דענין המשכן הוא להיות נש"י מכון לשבתו ית' והוא ע"י הקרבנות דוקא, וזהו שכל העבודה בבהמ"ק הי' עבודת הקרבנות להיות דבהמ"ק הוא המשכת אוא"ס בגילוי למטה כו' וזהו ע"י עבודת הקרבנות כו', וכ"ה בעבודה עכשיו שע"י הקרבת הנה"ב נעשה כלי לאלקות להיות מכון לשבתו כו'. וזהו שתחלת הדבור מאה"מ הי' פ' הקרבנות דוקא, וזהו מ"ש כאן ל' חיבה כי הקרבת הנה"ב זה חביב מאד למעלה יותר מעבודת הנה"א מצ"ע כו', דכל כפי' והכנעה וביטול שעושה בכחות הטבעי' דנה"ב ה"ז חביב ויקר מאד למעלה ונמשך עי"ז גילוי עצמות אוא"ס שזהו ג"כ ענין החיבה וכמו שמצד החיבה האדם מגלה עצמו כו', וז"ע חבה יתירה נודעת להם בבחי' גילוי כו'. וזהו שנא' ויקרא אל משה ולא נא' מי הוא הקורא, דהנה ידוע דהתורה נא' מפי שלישי המדבר וכמו וידבר ה' אל משה שלא נא' ודברתי או ודבר ה' אלי אלא הוא כמו שלישי המדבר ומספר כו', ובכ"מ שנא' סתם (או כמדבר בעדו) הוא בחי' שלישי המדבר בעצמו, וידוע דהשלישי המדבר הוא א"ס עצמו' המאציל כו'. וזהו ויקרא אל משה היינו גילוי בחי' עצמות