תתקיז

בעשייתם הא' להמשיך אוא"ס ב"ה וגילוי רצה"ע ע"י המצוה אשר יסודתה בהררי קדש עליון וכמו אשר קדשנו במצותיו כו', והב' לקיים מצות המלך ע"ד ותגזור אומר כו' וזה הוא עיקר קיום המצות כו', דכאשר קיום המצוה הוא בשביל להמשיך אוא"ס ה"ז שעובד א"ע שחפץ בהגילוי כו', וכמו מו"מ להרויח שאין זה עבודה כו' כ"א צ"ל בדרך קבעומ"ש לעבוד את ה' לקיים רצונו וציוויו כו'. והנה עשיית המצות הרי הן שיומשך ע"י גילוי אוא"ס ב"ה וכמא' כבדו את המצות שהן שלוחי ושלוחו של אדם כמותו, דענין השליחות היינו הגילוי דאוא"ס ב"ה דתרי"ג מצות דאורייתא וז"מ דרבנן הן תר"ך עמודי אור שע"י נמשך הגילוי דאוא"ס כו', הנה זהו מה שבא בדרך ממילא דעשיית המצוה צ"ל בדרך עבודת עבד וממילא נמשך הגילוי דאוא"ס כו', וכידוע דעושין רצונו ש"מ דהיינו שע"י המצוה יהי' גילוי בחי' רצה"ע זהו ע"י העבודה דרעו"ד שהיא האהבה דבכל מאדך ואח"כ עשיית המצוה היא בבחי' עבודת עבד ומאיר עי"ז גילוי אוא"ס כו' (ומ"מ הותר ג"כ להיות כוונת המצות דבאמת אמיתות העבודה הזאת צ"ל ג"כ בבחי' עבודת

עבד והוא שאין כוונתו בההמשכה בשביל עצמו כ"א לייחדא קוב"ה ושכינתא בתחתונים כו' וכמשנת"ל ד"ה פדה בשלום נפשי, ומ"מ הותר ג"ז אף אם חפץ בהגילוי שזהו ג"כ ביטול שכל חפצו ורצונו הוא שיאיר נפשו באור אלקי כו', וכידוע בענין הוי' מתיר אסורים כו', אך זהו דוקא כאשר בתחלה יהי' קבעומ"ש וקיום המצות לקיים רצונו ית', וכאשר נקבע ביטול זה בנפשו אח"כ יכול להיות העבודה שע"י טו"ד ותהי' עבודה אמיתית בבחי' ביטול, והיינו שחפצו ורצונו בהאלקות מצד האלקות עצמו לא מה שחפץ לעצמו שלו טוב הדבר וכמו שחפץ להיות עובד ושיהי' אור בנפשו, כ"א שחפץ בהאלקות מצד האלקות עצמו כו'). וגם זאת שתהי' בחי' עבודה בעול והיינו שיבטל רצונו בזה ויכפה א"ע כו', לא מבעי במל"ת בדברים שנפשו של אדם מתאווה אליהם כו' לכבוש את יצרו מפני רצה"ע ולהחמיר על עצמו ביותר להתרחק מכל דבר רע כו', אלא גם בועשה טוב לעשות יותר מטבעו ורגילותו וכמו במצות צדקה לשלוט על טבעו ליתן יותר ממה שהוא רוצה ולהיות מתן בסתר וכה"ג, וגם שעי"ז ימנע א"ע מהמותרות שלו וכמו משפט וצדקה

ביעקב כו', שצ"ל משפט בצדקה כו' וכמ"ש במ"א, וכן שלא יהי' שום מניעה ועיכוב לעשיית המצות כו', וכן בת"ת שיהי' בדרך כפי' כמו אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחד כו', וכמא' הי' רגיל לקרות דף א' קורא ב' דפים כו' שזהו הצמצום והביטול בנפשו כו', ועי"ז הוא כופה ומבטל את הנה"ב שמבטל הישות שלו כו' שזהו בחי' גבורה וכמו איזהו גבור הכובש את יצרו כו', וגם הגבו' היא הצמצום שמצמצם ומבטל רצונותיו נגד רצון ה' כו'. ובאתעדל"ת זאת בבחי' ביטול הרצון לסלק עצמותו ולבטל רצונו מפני רצון ה' כו', כך יהי' אתעדל"ע ג"כ למעלה דהיינו שיבטל ה' בחי' עצמותו (צמצום עצמו כו') ויסלק אורו הגדול כו' ויתצמצם ג"כ לירד למטה ולהתלבש בד' עולמות ובע"ס בכלל להקרות חכים ומבין כו', ולהיות נמשך ממדרי' למדרי' להחיות את העולמות כו'.

ועפ"ז יובן מ"ש אדם כי יקריב מכם כו', דהנה ענין הקרבנות הוא הקרבת הנה"ב ולכן עיקר הקרבנות הן ממין הבהמה מפני שהנה"ב הוא מפני