תתקטז

למקום הרי לא היו מקודם בזה המקום משא"כ באור כו', וכמו עד"מ בכח התנועה שביד כאשר ע"י איזה קלקול מסתלק כח התנועה הרי לא נסתלק לגמרי שאם הי' מסתלק לגמרי ה"ז מיתת האבר, וכאשר האבר חי הרי אין זה סילוק לגמרי רק שגילוי דכח התנועה נסתלק אבל עצם כח התנועה ישנו ביד וגם הגילוי ישנו בהעלם בעצם כח התנועה כו' וכמ"ש בסי' ע"פ זכר רב טובך יביעו, ואין זה סותר לכאן דודאי האור נמצא בהעלם שהסילוק הוא בחי' התעלמות לבד, אך ההתעלמות היא באופן כזה שהוא כאלו אינו ממש כו'. ויובן זה מהעולם התחתון שהרי עצמות אוא"ס הוא נמצא בכ"מ דלית אתר פנוי מיני' והוא למטה ממש כמו שהוא למעלה, ואינו נרגש בנבראים כלל שאם הי' נרגש בנבראים גם איזה הרגשה במקצת לא הי' מציאות היש כלל, ואינו דומה להאור פנימי שהוא נרגש בנבראים שהרי כל נברא מרגיש את החיות שלו וחיות הוא אלקות כו', ועם היות שאינו מרגיש שהחיות הוא אלקות מ"מ את החיות הוא מרגיש כו', רק בהאו"פ הגם שהוא נרגש בהנבראים לא יהי' משו"ז ביטול במציאות הנברא כו', אבל האוא"ס הבל"ג אם הי'

נרגש גם במקצת הי' ביטול במציאות הנברא כו', אלא שאינו נרגש כלל כו', הרי הגם שהוא נמצא למטה מ"מ ההתעלמות היא כאלו אינו כו'.

והנה כללות ענין הצמצום הו"ע ביטול הרצון כבי' דהאוא"ס שהי' ממלא מקום החלל הוא בחי' רצון דשמו בגימט' רצון כו', ומה שהניח כבי' אורו עה"צ ה"ז כענין ביטול הרצון כו', וגם זה שהי' האוא"ס מאיר בגילוי ה"ז שהי' הרצון בגילוי אור כו', והצמצום והתעלמות האור ה"ז ביטול הרצון כבי' (ועם היות שזהו מצד בחי' רצון פנימי ועצמי ביותר כו' והיינו הרצון העצמי בקיום התומ"צ בנש"י למטה כו', שלזה הוכרח להיות הצמצום כו', מ"מ ה"ז בחי' ביטול הרצון כבי'). והנה בתחלת הברי' הי' הצמצום מפני כי חפץ חסד הוא כו' ואח"כ באתעדל"ת תלי' מלתא, וצ"ל צמצום זה גם באתעדל"ת והוא להיות בטל רצונך כו', דהיינו לצמצם א"ע ולכבוש כל רצונותיו אשר לא לה' המה והוא בכל כחות נפשו כמו בשכל שיהי' רק לה', וכן במדות שלא יהי' אהבה זרה ובמדת הגבו' כמו בכעס או גאוה שמיסוד האש שנגבה למעלה כו', וכן בהתפארות או בניצוח שלא לה' הוא שיכבוש רצונותיו בכל כחות אלו, וכן בלבושי הנפש הן במחשבה דרבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום כו', והיינו גם במחשבות

של היתר כמו בעסק מו"מ לא יעמיק מחשבתו כ"כ ולא יטרידו אותו ריבוי המח' ולא יהי' לו מניעה ועיכוב לעניני אלקו' כו', כי עצת ה' היא תקום כו', ומכ"ש מח"ז והרהורים רעים שלא יהיו כלל כו', והן בדבור שלא יהי' דבורו ורוח פיו כרצונו שימעט בדבור ביותר בעניני חול ובפרט בדבור נאה ימנע א"ע, בלום פיך מלדבר כו' ולא יהי' התרחבות הדבור כו' וכ"ש בדבורים האסורים כו', והן במעשה להיות עוצם עיניו מראות ברע ולא תתורו אחרי לבבכם כו' בין באיסור בין בהיתר וכמארז"ל קדש עצמך במותר לך, והוא בכל שיעור קומה של אדם להשליך נפשו ורצונו מנגד כו', וביטול זה הוא בבחי' חכ' שהיא למעלה מטו"ד בבחי' השגה כו', כמו"כ בחי' ביטול הנ"ל הוא לא ע"י השגה והתבוננות אלקי כ"א בחי' ביטול העצמי שבכח החכ' שבנפש להיות בטל לאוא"ס ורצונו ית' ומשו"ז הוא מבטל רצונו כו', וכן הוא במעשה המצות דמעשה הוא ל' כפי' והכרח וכמו גט מעושה מעשין על הצדקה דעיקר עשיית המצות הוא בדרך עבודת עבד דוקא וכמא' קבלו מלכותי ואח"כ קבלו גזרותי כו', וכמ"ש ועבדתם את ה' אלקיכם, כי לי בנ"י עבדים כו'. וכידוע שיש ב' ענינים במצות