תתקטו

ערוך לגבי האוא"ס שלפני הצמצום מ"מ הרי אינו מהות אחר רק שאינו מהות אותו האור וגם הוא באין ערוך לגבי' ומ"מ אינו מהות אור אחר כו', וכידוע המשל בזה מהשפעת השכל דאור השכל השייך אל המקבל הוא באין ערוך כלל לגבי אור השכל כמו שהוא בהמשפיע לעצמו, ומ"מ הרי אינו שכל אחר והוא מאותו השכל שהשכיל לעצמו רק שהוא בחי' החיצוניות, ומ"מ ה"ז חיצוניות מהפנימיות שלעצמו וכפי אופן כח חכמתו העצמי ה"ה מראה כחו בהשפעה כו', וכמו"כ יובן בבחי' אור הקו הגם שהוא באין ערוך ומ"מ ה"ה מהאוא"ס שלפני הצמצום כו' ולכן איהו וחיוהי חד כו'). ומ"ש ה' בחכ' שהחכ' היא בבחי' התאחדות כו' היינו באור החכ' כמו שבא בגילוי באצי' שהכלי הוא בבחינת התאחדות עם האור כו', וכמ"ש בסש"ב ח"א פ"ב וח"ב פ"ט בהג"ה דמ"ש הרמב"ם הוא המדע והוא היודע שייך בהתלבשות אוא"ס בכלים דחב"ד דאצי' ע"י כמה צמצומים כו' (וכמו"כ בבחי' אור החכ' לגבי הקו שייך התאחדות כו', ובמ"א מבו' בפרטי' ענין שהחכ' היא בבחי' יש מאין לגבי עצמות ואיך שהוא לגבי הקו כו'), אבל עצמות אוא"ס אינו בגדר בחי' החכ' כלל כו'.

ומכ"ז מובן איך שהוא צמצום עצום מאד באוא"ס ב"ה להיות בחי' האור המצומצם להאיר בעולמות בכלל ובבחי' החכ' בפרט כו', ולכן הי' הצמצום בבחי' סילוק האור והיינו שנסתלק לגמרי ממקום החלל ונשאר מקום פנוי וריקן כו', וגם לגבי האור עצמו הרי בהתעלמות האור בהמאור הוא שנהי' שם בבחי' כח לבד ולא בפועל כו' וכמ"ש בתו"א ד"ה פתח אלי', וכאשר אנו אומרים בעצמו' אוא"ס שנשאר רק בכח ה"ה כאלו אינו כו', דמה שאומרים כאן בכח ולא בפועל אין הכוונה כמו ענין כח ופועל המבו' במ"א שהרי הכח אינו חסר פועל כו', רק הכוונה כאן שנשאר בכח שזהו ע"ד יכולת שביכולתו להאיר כו' (ולא בחי' יכולת ממש המבו' במ"א שזהו האור כמו שכלול בעצמותו ממש כו' רק זהו ע"ד בחי' היכולת כו'), וע"כ כאשר האור שהי' ממלא מקום החלל חזר להיות רק בכח היינו בבחי' יכולת כו' (ועמ"ש בסי' ד"ה קדוש אתה ונורא שמך ועמשנת"ל ד"ה מי מנה) וכיון שהוא רק בבחי' יכולת ה"ז כאילו אינו כו'. וזהו כללות ההפרש בין צמצום הא"ס לצמצום דא"ק שנת"ל (ד"ה נ"ח מצוה להניחה) דצמצום הא"ס

הוא צמצום עצום יותר מהצמצום דא"ק שהעלה האור מחצי פרצוף התחתון למעלה מן הטבור כו', דמ"מ אין זה סילוק לגמרי כי האור הוא במציאותו שם כו', וכמ"ש בע"ח שער הנקודים פ"ב שבעלייתו למעלה מהטבור ה"ה בבחי' העלאת מ"ן לבחי' טעמים דס"ג כו' (וה"ז כמו עלי' לא סילוק ממש כו'), וגם שנמשך מאור הזה דרך העינים שהן בחי' האורות דנקודים כו' וכמש"ש, אבל באוא"ס שנשאר רק בכח לבד ה"ז בחי' סילוק לגמרי בהאור עצמו כו'. וזהו מה שמקום החלל הוא בבחי' מקום פנוי והרי המאור הוא ממלא מקום החלל גם לאחר הצמצום, וסילוק האור הוא שנתעלם בהמאור וא"כ ה"ה נמצא ג"כ במקום החלל כו', אך זהו מטעם הנ"ל להיות דבסילוק זה הוא שנשאר בבחי' כח לבד וא"כ ה"ה בבחי' העדר האור כו' וכמ"ש בתו"א ד"ה פתח אלי' יעו"ש. והנה במ"א מבו' דבאור הו"ע העלם וגילוי לא סילוק לגמרי כ"א שמתעלם אבל נמצא הוא בהעלם, ולכן אין זה שינוי לגבי האור מאחר שנמצא בהעלם כו' והגילוי אינו התחדשות כי גם קודם שנתגלה ה"ה נמצא שם בהעלם, ולא כמו מים המתפשטים ממקום