תתקי

א"ע בזה ביותר שלא ימנע אותו מתפלה בזמנו וכן בעסק התורה כו', ועצם העסק יהי' בכוונה לש"ש שיוכל ליתן צדקה ולהדר במצוה והזן ומפרנס בניו כו' היינו ללמדם תורה ולהדריכם בדרך ה' כו', דע"י כ"ז נעשה אסיפת הדברים שמתעלים לאלקו' כו'. וזהו ההקהלה דשלמה שהוא בחי' ח"ת והביטול בזה הוא ביטול היש כו', ועי"ז יהי' הקהלה דמשה שהוא בחי' ביטול אמיתי כמו מצד עצם הנשמה והיא העבודה דשבת כו', והנה הרעו"ד דשבת הוא מלמטלמ"ע דשבת אותי' תשוב, ואח"כ ההמשכה היא ע"י תומ"צ וז"ע כלי המקדש דהארון הוא תורה, וכן אור המנורה ג"כ תורה דותורה אור כו', וששה קני המנורה הן שיתא סדרי משנה המקבלים מנר האמצעי תושב"כ כו', ויריעות מקיפים הם מעהמ"צ כו', וזהו שייכות שבת למלאכת המשכן, דשבת הוא ההעלאה וכלי המשכן הן ההמשכה כו', והקדים שבת למלאכת המשכן דתחלה צ"ל העלאה ואח"כ המשכה, ובציווי הקב"ה הקדים מלאכת המשכן לשבת דמלמעלה הסדר בבחי' מטי ולא מטי תחלה מטי כו', דעצמות א"ס אינו בגדר גילוי, ובבחי' גילוי מן העצמות הרי תחלה הוא המשכת האור והוא

בחי' מטי ואח"כ הוא ההעלאה בחי' ולא מטי כו', אבל בהציווי לישראל הקדים תחלה שבת כו', דמלמטה צ"ל תחלה רצוא ואח"כ שוב כו'. וזהו ג"כ מה שנא' תעשה בדרך ממילא דכאשר יש רעו"ד אז הבירורים נעשים בדרך ממילא כו', דבששת ימי החול הבירורים הם בבחי' עבודה ויגיעה, דנה"ב עומד ומנגד וצריכים ללחום עמו ולהתגבר עליו כו', אבל בשבת מלאכתן נעשה ע"י אחרים שמתבררים ממילא כו', ולכן כאן גבי ויקהל משה בחי' ד"ע אומר תעשה מלאכה שנעשה הבירור בדרך ממילא כו', וזהו ויקהל משה שהמשיך בנש"י גילוי שרש ומקור נשמתם והוא הביטול דד"ע כו', והגילוי הוא בשבת, ולכן נסמך שבת למלאכת המשכן שזהו ההמשכה שאחר הרצוא כו', ולכן אומר כאן תעשה מלאכה שנעשה הבירור בדרך ממילא שזהו בחי' רעו"ד והו"ע עושין רצונו ש"מ שממשיכים בחי' רצה"ע, ואז הבירור בדרך ממילא והו"ע מלאכתן נעשה ע"י אחרים כו'.