תתקט

בבחי' כלי משא"כ בהביטול דהעדר תפיסת מקום הרי אינו בבחי' כלי וכמו הקטן שמתבטל לפני הגדול הרי אינו כלי לקבל כו', מ"מ בענין הביטול ה"ז ביטול גדול יותר כו', ובזה היא כלי להיות נאחז בה האור כו'. ובזה יש לתווך ב' הפי' בטהורה שהוא בהירת עצם האור שמבהיק בעצם (ומ"מ ה"ז נק' טהורה מפני שנאחז עכ"פ בהכלי כו'), וגם עצם הכלי שאין שום דבר המסתיר כלל שזהו בחי' האין של הכלי כו'. וזהו נשמה שנתת בי טהורה דשרש הנשמה הוא מבחי' עצם הכלי ועצם האור (וכן נראה הכוונה באגה"ת שם), והוא בחי' פנימי שבפנימי שבכלי שמתאחד בעצם האור ממש כו' (וכמו לחלוחית הרוחני שבמוח שמתהווה ממנה הטפה להוליד בדומה שזה בבחי' עצמי יותר מהלחלוחית הרוחני שהוא הכנה לאור השכל שהוא רק הארה לבד, משא"כ בהטפה מתלבש עצם אור השכל שנעשה מזה שכל אצל הבן כו', וכמו הטל שלמעלה מהמים כו', ולפ"ז י"ל שזהו בחי' אור שנת"ל בהג' מדרי' אמ"ר כו'), והוא בחי' אין דנשמה, וכמארז"ל דע מאין באת בחי' אין המוחלט דנשמה כמו שהיא בשרשה בעצם האור ועצם הכלים דע"ס דאצי' כו'.

ועז"נ כל הנק' בשמי ות"י בגין אבהתכון צדיקייא דאתקרי שמי עליהון כו', והו"ע כי חלק ה' עמו בחי' חלק הוי' ממש כו', ולכבודי בראתיו יצרתיו כו', זהו בחי' דמות כסא והיינו הנשמות כמו שהן בבריאה כו'. וזהו ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם שהוא הירידה מבחי' הנשמה כמו שהיא באצי' בחי' טהורה היא שאין בה שום דבר המסתיר כו', לבחי' בראת יצרת כו' כמו שהיא בבי"ע דשם שייך העלמות והסתרים (דהירידה היא ע"י הפסק הפרסא וגם יש שם העלמות כו'), והעבודה היא להסיר ההעלמות וההסתרים כו'.

ועפ"ז יובן מ"ש ויקהל משה את כל עדת בנ"י, דהנה אי' בלק"ת מהאריז"ל דמשה הי' בחי' יסוד אבא, ודור המדבר היו ג"כ באותה המדרי' עצמה וע"י חטא העגל ירדו ממעלתן ומדריגתן, והי' צריך משה להקהיל ולאסיפן לעלותן לשרשן כו', והיינו שהעלה אותן לשרש ומקור נשמתן כמו שהיא בבחי' טהורה היא כו', וזה הי' בכח משה להעלות הנשמה המלובשת בגוף (ובדור המדבר הי' ע"י החטא) אל שרש ומקור הנשמה כו', וכמ"ש בו ונתתי עשב בשדך לבהמתך ע"ב שי"ן שממשיך בחי' ד"ע גם בנשמות דזרע בהמה כו' וכמ"ש בתו"א בהבי' דואלה המשפטים, וידוע דהעבודה שמצד שרש הנשמה הוא בחי' רעו"ד שזהו כללות ההפרש בין העבודה דהנשמה המלובשת בגוף להעבודה דעצם הנשמה, דנשמה המלובשת בגוף העבודה היא ע"פ טו"ד ועצם הנשמה היא בחי' רצון פשוט שלמעלה מטו"ר כו', והתגלות בחי' זו בנשמה הוא בשבת והיא הנשמה יתירה שבשבת שזהו בחי' שרש הנשמה המאירה בשבת כו', ולכן העבודה דשבת היא בבחי' רעו"ד היינו בחי' הרצון שלמעלה מטו"ד או בחי' אהב"ת והיינו העבודה שמבחי' עצם הנשמה כו', אך

מי שטרח בע"ש יאכל בשבת שצ"ל תחלה העבודה דששת ימים והוא בחי' ואספת דגנך אסיפה וקיבוץ דברים הגשמי' בכל הדברים שמקבל חיות מהם וכמו באכו"ש גשמי' שיהי' לש"ש דוקא, וממילא לא יהי' במותרות כ"א במה שמוכרח לו, וג"ז יהי' בכוונה לש"ש שילמוד ויתפלל בכח האכילה ההיא כו', וכן בעסק מו"מ שיהי' העסק הגשמי בדרך כלי לבד לברכת הוי', וממילא יהי' העסק בתכלית ההכשר דאז הוא כלי כו', ולא יטריד