תתקה

להיות בבחי' התפשטות וגילוי כללי להחיות כו', ושיהי' התגלות הכחות פרטי' מן הנפש כו'), ואותי' אלו אינם אותיות גשמיים אלא כ"ב מיני התגלות וכחות רוחני' שונים זמ"ז (היינו כח ההתגלות כו' כנ"ל), והם מקור הכ"ב אותיות הנשמעים בפה דהיינו שכשהם נמשכים ומתגלים בפה אזי נעשה מהם אותי' מורגשים ע"י המוצאות שהן הכלים אל האותיות כו'. והנה עיקר בחי' הדבור שבאדם דמצד זה נק' מדבר וכמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ות"א לרוח ממללא כו', הוא בחי' הכ"ב אותי' שבנפש, כי הן הם כלולים בעצמותו, דבעצם מהותו הוא מדבר מפני האותי' הכלולים בעצמי' שלו כו', וזה עיקר בחי' הדבור שישנו באדם גם בשעה שאינו מדבר, כי גם כשהוא לעצמו ואינו מדבר יש בו כ"ב אותי' אלו שהן כח הדבור (וזהו עיקר מדרי' המדבר שיש בו כח הדבור כי הדבור שמצד המוצאות יכול להיות גם לא במדבר, וכידוע שיש צפור המדברת ע"י שמלמדים אותה תנועת המוצאות, ואינה במדרי' המדבר, ואינה נמנה בהממוצעים שבין חי למדבר המבו' בע"ח שער דרושי אבי"ע פ"ג מפני שאין בה כח הדבור, ומעלת המדבר הוא כח

הדבור, דמשו"ז ביכולתו לדבר ולגלות גילוים מהנפש כו'), והאותי' הנשמעים בפה הן המשכות מכ"ב אותי' שבנפש להיות מורגשים אל הזולת כו'. והנה כשם שהוא באותי' הדבור כן הוא ג"כ באותי' המח', דאותי' המח' מתחלקים ג"כ בה' מוצאות הן ה"ג מנצפ"ך המחלקים את ההבל פנימי שבלב שעולה מן הלב אל המוח להרהר בכל דבר חמדת הלב, וכן כל אור שכל שבמוח שבא בריבוי התחלקות אותיות המח' כו', וידוע דה"ג מנצפ"ך הן בבינה, והיינו להיות דאותי' המח' הן בבינה, ועיקר התגלות המח' הוא בבחי' חיצוני' בינה, והיינו כשבא השכל בהשגה ממש בהתרחבות אורך ורוחב כו', דכשמעיין בענין שכלי במח' עיונית שם לא יש עדיין ריבוי אותי' ואינן מורגשים עדיין בבחי' התחלקות, רק כשבא בהשגה בהתרחבות אז בא הענין בריבוי התחלקות אותיות המח' המורגשים לעצמו כו', ושם הם ה"ג מנצפ"ך המחלקי' את האותיות כו', וענין גבורות אלו הן בחי' הגבו' והצמצום שבשכל להיות ירידת אור השכל מבחי' מח' עיונית לחיצוניות המח' באורך ורוחב כו', והן המחלקים את אור השכל באותי' המח' כו' (וה' מוצאות

שבפה שרשם ג"כ מבחי' ה"ג מנצפ"ך דאימא וכמ"ש בזח"א דצ"ז ע"ב ע"פ וקול התור נשמע בארצנו כו' וכמ"ש במ"א). אמנם זהו התגלות דאותי' המח' אבל שרשי האותי' הן בעצם הנפש כנ"ל בדבור והן כ"ב אותי' שהן מקורים ושרשים לגילוי האותי' דמח' (והיינו דבעצם הנפש יש בו שרש ומקור לאותי' הדבור ולאותי' המח', והן ב' מדרי' מובדלים, דכמו בהתגלות מובדלים הם דאותי' המח' הן לגלות העלם העצמי לגבי עצמו ואותי' הדבור הן לגלות לזולתו כו', כמו"כ הן ב' כחות מובדלים בשרשם ומקורם בבחי' כח הגילוי שבנפש כו'. וי"ל עפמ"ש במ"א בענין איהו וחיוהי ואיהו וגרמוהי, דחיוהי הוא בחי' האורות וגרמוהי בחי' הכלים, דהאורות הן בחי' גילוי מן העצם שמעין העצם כו', והכלים הן כמו מהות דבר בפ"ע היינו לא כמו העצם כו', והן אלקות ממש רק שנמצאו באופן כזה שאינם כמו העצם כו', ולכן התהוות היש הוא ע"י הכלים דוקא, עם היות שהאור הוא המהווה, מ"מ זהו ע"י הכלים דוקא כו' כמ"ש באגה"ק סי' כ', שאם הי' ההתהוות מן האור הי' המתהווה כמו המקור מפני שהאור בעצמו הוא כמו העצם כו', וע"כ הי' ההתהוות ע"י הכלים דוקא להיותם לא כמו העצם