תתקג

הבן אינו יודע כלל ממנו (והגם שישנו בהעצמות שלו כו' הרי אין זה ידוע לו כלל גם לא בידיעת עצמו כו'), ולמעלה הלא גם קודם כל הגילוים ה"ה יודע בידיעת עצמו כבי' כו'. וגם במי נמלך בנשמותיהן ש"צ שזהו בתחלת התעוררות והגילוי באוא"ס שלפני הצמצום נמלך בנשמותיהן של צדיקים שהן תכלית הכוונה המושרשת בעצמות כו', ומשו"ז עלו במח' אחר הצמצום שע"י יהי' הגילוי דאוא"ס כו', וכמשנת"ל (ד"ה כי תשא), וידוע דמח' למעלה אינו כמו למטה, דלמטה הלא המח' לא תפעול מאומה בפועל, ולמעלה הרי ע"י המח' מתהווה ממש מה שעלה במח' כו' (שז"ע שלמעלה הכח לא חסר פועל כו', והפועל הוא באותה המדרי' דבחי' הכח כו', ומ"מ הרי ישנו להפועל כו' וכמ"ש במ"א), וזהו כי לא מחשבותי מחשבותיכם דבמח' שלמעלה מתהווה הדבר כו', והגם דדבור שלמטה ג"כ אינו כמו דבור העליון דבדבר ה' שמים נעשו שנתהווה בפו"מ כו', משא"כ מדבור האדם אינו מתהווה דבר כו', הנה מהדבור יכול להיות התהוות שיעשה הזולת וכמו באשר דבר מלך שלטון כו', והיינו שמהדבור בא למעשה כו' (וגם אם שלא יתהווה

מהדבור התהוות גשמי יכול להיות מ"מ התהוות רוחני, וכמו בהשפעת השכל הרי מדבור של המשפיע נעשה שכל אצל המקבל כו' ונעשה בר שכל ע"י ההשפעה שבדבור כו', ובאמת אין זה התהוות חדשה שהרי מה שנעשה בר שכל ע"י ההשפעה זהו כשהוא בר שכל בעצמו, אבל אם אינו בר שכל בעצמו לא יתהווה מזה מהות שכל כו', ומ"מ ה"ז איזה התהוות עכ"פ כו'), אבל מהמח' הרי אינו מתהווה שום דבר כו', ולמעלה כשעלה במח' נתהווה הדבר כו', וז"ע ציור אדם למעלה מה שישראל עלו במח' שנתהוו במח' כו'. והנה אחרי כי לא מחשבותי מחשבותיכם נא' ולא דרכיכם דרכי, משמע דמה שלא מחשבותי מחשבותיכם זהו כאשר לא דרכיכם דרכי אבל כאשר דרכיכם דרכי אז מחשבותי מחשבותיכם. והענין הוא דהנה כתי' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, פי' דרך הוי' הוא דרך ומבוא להיות גילוי ש' הוי' בעולם, דהרי בראשית ברא אלקים דהתהוות העולם הוא ע"י העלם והסתר כו', אבל דרך הוי' הוא להיות גילוי ש' הוי' כו', ויש עוד פי' בדרך הוי' שיהי' המשכה בש' הוי' כו', כי ש' הוי' הוא באצי' וההמשכה בש' הוי' היינו ההמשכה

מאוא"ס המאציל תוס' אור באצי' ושיהי' הגילוי דאצי' בבי"ע כו', והו"ע נתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים כו', וזהו דרכי שזהו אמיתי' הכוונה למעלה שיהי' גילוי אלקו' למטה כו', והמשכה זו היא ע"י תומ"צ כמשנת"ל ד"ה הנ"ל. והנה תומ"צ הן במחדו"מ מח' ודבור הוא בתורה מח' הוא עיון התורה, ודבור הוא שמדבר הדבר הלכה, ומעשה הוא מעשה המצות, וכאשר מקשר האדם מחדו"מ שלו במחדו"מ דתורה ה"ה מתקשר במחדו"מ העליונים, דכאשר מדבר דבור ההלכה ה"ז דבר הוי' דדבר הוי' זו הלכה וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נא' למשה מסיני כו', וא"כ אין זה דבור שלו כ"א הוא דבר הוי', וכן כשחושב ומעיין בהדבר הלכה הרי אין זה מח' שלו כ"א מחשבה דהוי' דהיינו מחשבת חכמתו ית', וכן בקיום המצות בפו"מ הרי מקיים מצות הוי', ועי"ז ממשיך גילוי ש' הוי' בעולם כו'. אך מצות צריכות כוונה, כי הרי אינו בערך מחדו"מ האדם למחדו"מ העליונה שנא' שמתקשר בהם וממשיך עי"ז גילוי ש' הוי' דאין ערוך ביניהם כלל כו', וע"כ צריכים כוונה והכוונה היא תפלה כידוע, דענין התפלה הוא בחי' רעו"ד, שהוא הביטול שלמעלה