תתצד

החכ' כו', ובשכליים פרטי' הוא מה שמאיר הענין בשכלו קודם שבא ההשכלה בגילוי כו'. וכמו המייגע באיזה ענין הרי שיודע הענין הנה העדר ההשגה הוא בחי' חשך, ואח"כ מתחיל להאיר במוחו אף שאינו משיג עדיין (עס ווערט עם ליכטיג במוחו דער שכל הייבט אן צוא לייכטין כו'), ויותר מזה הוא שנרגש במוחו הבנת הענין קודם שמבין הענין (עס הערט זעך רעכטקייט במוחו דמתחלה הוא שהענין מוקשה אצלו ואח"כ מתחיל להרגיש רעכטקייט בהענין אף שאינו יודע עדיין איך ומה כו'), ויותר מזה הוא בחי' ניצוצי אור שמאירים במוח קודם שבא ההשכלה בגילוי ממש כו' וכמ"ש במ"א. וכמו"כ בחי' כתר דחכ' בכלל הוא בחי' גילוי אור שמאיר בחכ' בבחי' העלם ובבחי' מקיף כו', ומזה נעשה בחי' הרקיע דחכ' כו'. והענין הוא דכשם שהרקיע שע"ג חיוון עילאין הוא מבחי' בינה וכמ"ש מבטן מי יצא הקרח הנורא כו', וביאור הענין מובן ע"פ משנת"ל (ד"ה ואתה תצוה) דאור המוחין מאירים בלב ע"י דעת המתפשט כו', דההתפעלות שכלי מאיר בלב ע"י הדעת כו', שזהו ג"כ בהעלם עדיין בלב כי לא יש כאן התפעלות המדות

שבלב כו', ומזה נעשה הרקיע דהיינו ביטול המדות כו', כמו"כ מבחי' גרון דאריך דהיינו בחי' בינה שבו (שממנו נעשה כתר דחכ') נעשה בחי' רקיע דחכ' שזהו בחי' הביטול דחכ' שעי"ז נעשה כלי לקבל הגילוי מבחי' ח"ס כו', והו"ע ההשתוממות וכמו אשתומם כשעה אחד דלהיות שהענין למעלה מערך חכמתו וצריך להמשיך אור חדש ממקור השכל כו', ע"כ אשתומם שזהו העלאת וביטול כלי שכלו למקור לקבלו גילוי אור חדש ממקור השכל כו'. וכמו המייגע א"ע בענין עמוק שלא יוכל להשיגו מפני עומקו כו', ומעמיק א"ע בהשגה זו איך ומה הוא כו', הנה לאחר ההעמקה משתומם לגמרי, שזהו כמו הפסק השכל לגמרי, דכאשר מעמיק א"ע ומייגע בהענין הרי נמצא אור שכל במוחו, וכאשר משתומם הוא הפסק האור שלא יש כלל אור שכל במוחו כו' והוא ביטול ההשגה שלו לגמרי, והשתוממות זאת היא ממוצע שעי"ז בא על ההשגה הנפלאה כו', וכנראה בחוש שאחר ההשתוממות נופל בדעתו השכלה והמצאה חדשה שהענין הוא באופן כך וכך והוא בא על עומק הענין כו', ובאמת ההשתוממות הוא מפני שמאיר ממקור השכל כו', דבתחלה כאשר

מעמיק ומעיין בהענין שאז יש אור שכל במוחו הוא שהענין הזה הוא רחוק עדיין ממנו, וכאשר האור שכל נמשך ממקור השכל (קודם שבא לידי גילוי ממש) זהו סבת ההשתוממות שמשתומם לגמרי והוא ביטול ההשגה שלו, ועי"ז דוקא נעשה כלי שמאיר האור ממקור השכל כו', וכמו"כ הוא בחכ' בחי' ביטול החכ' ועי"ז נעשה בבחי' כלי לקבל האור מבחי' ח"ס כו'. והענין הוא דבכדי לקבל גילוי אור עליון צ"ל ביטול הכלי דוקא כו', וע"ד דר"ז צם מאה תעניתא בכדי לישכח תלמוד בבלי, דלכאו' אינו מובן מה הוצרך לשכוח דוקא ולמה לא יהיו שניהם. אך הענין הוא דהרי אין תורה כתורת א"י כו', דכל רב מבבל וכל רבי מא"י שנתוסף אות יו"ד שהוא בחי' החכ' כו', ולכן על תלמוד בבלי אמרו במחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי, שמתלבש בבחי' החשך לברר כו', שזהו אריכות הפלפול דת"ב בריבוי הקושיות ותירוצים שזה"ע הבירור כו' כנודע, וזהו מפני שת"ב הוא בחי' מוחין דאימא וע"י הארת החכ' במוחין דבינה עי"ז הוא הבירור כו', אבל הוא ע"י ההתלבשות במקום החשך לתקנו ולבררו כו', משא"כ בת"י אין בו אריכות הפלפול רק בקיצור נמרץ, וע"פ הרוב הוא הלכות