תתפט

בבחי' מהות אחר ממהות המשפיע והיינו שנעשה כפי חושי המקבל כו', וז"ע דשאיב מעילא כו' שע"י הפרסא שהוא בחי' הפסק עי"ז דוקא שאיב מעילא ויהיב לתתא כו'.

ועפ"ז יובן ג"כ משנת"ל (ד"ה ויקחו לי תרומה) בענין המשכת המוחין למדות שזהו ע"י הפסק מיצר הגרון והוא ההעלם שמתעלם האור קודם שבא ללב כו', הנה העלם זה י"ל שזהו ג"כ בחי' הביטול והוא שאחר ההתבוננות וההתפעלות שכלו בהענין כשבא האור להתגלות בלב הנה ע"י הדעת המתפשט נמשך הלב אל המוח דבעת שמתפעל במוחו יש גם המשכת הלב אל הענין רק שזהו בהעלם לא בבחי' אהבה עדיין כו', והוא בבחי' הבל פנימי שבלב כו' כמ"ש במ"א, ועי"ז נעשה הביטול בהמדות שמתבטלים מכל גילוי אור כו', וזהו ההפסק שאין כאן גילוי אור כלל כו', אך זאת הוא דוקא הסבה להתגלות המוחין במדות שע"י הביטול וההפסק הזה ה"ה בבחי' כלים לאור המוחין, ועי"ז בא הגילוי מהמוחין בלב כו', רק שבאים באופן אחר מכמו שהן במוח וה"ה כמהות המדות כו' וכמשנת"ל שם. וז"ע הרקיע שע"ג ראשי החיות שנא' ע"ז רקיע כעין הקרח הנורא, דקרח הוא שנגלד ונקרש המים וה"ז הפסק ההמשכה דמים נמשכים ונגרים, וכאשר נקרשו המים הרי נפסק המשכתם והתפשטותם כו', וז"ע הרקיע דאגלידו מיא שהוא ההפסק שבין

המוחין אל המדות כו', וידוע דקרח הוא אותי' חרק שהו"ע הביטול כו', והיינו ביטול המקבל אל המשפיע שעי"ז הוא העצרה והעכבה בהתפשטות שלו (ובמדות הו"ע הביטול במהות העצמות שלהם כו' כנ"ל), ובזה דוקא הוא מקבל את האור שבא כפי הכלים והחושים שלו כו', וז"ע הפרסא שבין בינה לז"א דאצי' שהוא הרקיע המפסיק ביניהם כו'. והנה מה שההפסק הוא ביטול זהו בד"כ בפרסאות דאצי', אבל בהפרסא שבין אצי' לבי"ע הפרסא היא בחי' העלם כו', אך באמת צ"ל דכל פרסא היא כלולה מהב' מדרי' והוא ההפסק שבבחי' העלם וההפסק שבבחי' ביטול כו', והוא כמו שהוא מצד המשפיע ומצד המקבל, דמצד המשפיע הוא בחי' העלם שהאור מתעלם בהפרסא וכמו התלבשות השכל בלבושי השגה ובמשלים וכה"ג, ומצד המקבל הוא בחי' ביטול כו', דכן הוא בפרסאות דאצי' ובפרסאות דבי"ע כו', דבאצי' ג"כ יש בחי' בהפרסא שהוא בחי' העלם שהאור מתעלם בה כו', וכמו"כ בבי"ע יש ג"כ בהפרסא שהיא בבחי' ביטול, וז"ע הרקיע שע"ג חיוון תתאין דחיות המרכבה דעולם הברי' הן בבחי' ביטול, וכמו בעמדם תרפינה כנפיהם שמתבטלים

מהתשוקה שלהם כו', שהו"ע העצרה והעכבה כו', ועי"ז דוקא נעשים כלים לקבל את האור כו', וכן הוא במרכבה דיצי' ועשי' דבכולם הו"ע הביטול וזהו בחי' הפרסא כו', לבד הפרסא האחרונה שמתברר הפסולת ממש דשם הוא רק העלם כו', והרי שם אינו בחי' מקבל ולא בבחי' שאיב מלעילא כו', אבל במדרי' הקדושה הכל הוא בבחי' ביטול כו', וזהו שהפרסא היא ממוצע וכוללת ב' המדרי' דהיינו שהיא בחי' התעלמות אור המשפיע ובחי' הביטול של המקבל כו'. והנה כשם שההמשכה ממוחין למדות הוא ע"י הפסק הפרסא, כמו"כ ההמשכה במוחין ממקורם הוא ג"כ ע"י הפרסא והן הפרסאות שלמעלה מאצי' כו' שעז"נ והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדה"ק כו'. והענין הוא דהנה כתי' לבושי' כתלג חיוור וידוע שזהו בחי' יגת"ד דמו"ס כו', ואומר שהן כתלג חיוור דוגמת השלג שזהו שהמים נקפאים ונעשה שלג כו' (וידוע דמי גשמים בתחלה הם שלג בהעננים שהן באויר האמצעי