תתפג

יש ב' הבדלות יהי רקיע ויהי מבדיל כו' ואח"כ ויעש ה' את הרקיע ויבדל כו', והבדלה הראשונה היא ההבדלה שבין ח"ע וח"ת חכ' דתורה וחכ' דמע"ב כו', והבדלה שני' היא הבדלת הפרסא האחרונה המוציאה ומבדלת את הפסולת ממש, והיא הרשת שע"ג מזבח עילאה כו' כנ"ל, וכל הדברים המותרים שרש ההתהוות והחיות שלהם הוא מלמעלה מהפרסא, וכל הדברים האסורים שרש התהוותם הוא מהפסולת שלמטה מן הפרסא שנעשה רע ממש כו', וזהו הפסולת הגס דבחי' חכ' דמע"ב כו', ומ"מ הפסולת הוא בבחי' חיות להם כו', והתורה מבדלת ביניהם שזה מותר וזה אסור, והיינו שזה יכול להתברר ולהיות כלי לגילוי אלקות וזה אינו יכול להיות כלי לאלקות מפני שהיא פסולת הגסה שצריכים לדחותה לגמרי כו'. ובזה יובן מה שא' במד"ר האור זה מעשה הצדיקים וחשך מעשה הרשעים ואיני יודע באיזה מהן חפץ כשהוא אומר וירא כו' הוי שחפץ במעשה הצדיקים דוקא, וזה תמוה איך או' וא"י כו', אך הענין הוא דזהו קודם ההבדלה, אבל כאשר נבדל ונפרש בבחי' פסולת הגס ה"ה חפץ במעהמ"צ דבחי' חפץ ורצון בבחי' גילוי אלקות הוא

במעשה הצדיקים דוקא, אבל מעשה הרשעים אינו חפץ בהם ואדרבה הן נגד רצונו ית' כו'. והנה ידוע דנובלות חכ' שלמע' תורה, שגם התורה היא בחי' נובלות לגבי חכ' עליונה יותר, דהנה אורייתא מחכ' נפקת והיא בחי' חכ' דאצי' וה"ה בחי' נובלות לגבי בחי' ח"ס כו', ויש הבדלה ביניהם והוא בחי' קרומא דחפי' על מו"ס ומבדיל בין ח"ס וח"ע כו'. והענין הוא דהנה מצינו הפרש בין תורה ומצות דתורה היא להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ומצות מבדילים בדברים המותרים גופא מה שראוי למצוה ומה שאינו ראוי כו', וכמו ד' מינים שבלולב שנבחרו מינים אלו דוקא למצוה ולא שארי צמחים והוא מפני האחדות שבהם כו', שהרי המחלוקת שנאוי מאד למעלה והד' מינים יש בהם אחדות כנודע, ע"כ נבחרו אלו דוקא למצוה כו', וכן ציצית בצמר דוקא, וכמו תרומה ומעשר שמה שמפרישין ומבדילין נעשה קדש והשאר חולין כו', דקודם הבדלה הי' הכל בשוה ואח"כ נבדלו כו', והיינו שהמצות מבדילים שבזה יכול להיות גילוי רצה"ע דמצות, ובזה עם היותו דבר המותר אינו יכול להיות בזה גילוי רצה"ע כו'. והבדלה זו

היא מבחי' ח"ס כו' שהרי בחכ' אתברירו דכל סדר באיזה דבר שזה יהי' כך וזה כך הוא מבחי' חכ' כו', והסדר בהרצון במה ישרה הרצון ובמה לא ישרה זהו מבחי' ח"ס כו', וכמ"ש מזה במ"א בד"ה ויחי יעקב וביאורו, והיינו להיות דח"ס היא מדרי' עליונה יותר ה"ה מבדלת שהשראת אלקות יכול להיות דוקא בזה גם בדברים המותרים כו'. ובתורה זהו ההפרש בין גליא וסתום דתורה, דתורה בכלל היא בחי' חכ' וסתום דתורה היא בחי' ח"ס כנודע, וזהו הטעם שבזהר ובס' קבלה מחמירים בהרבה ענינים על הגלי' דתורה מפני שהגילוי דסתום דתורה יכול להיות דוקא באופן כזה, דעם היות שהדבר מותר ע"פ גלי' דתורה מ"מ אין זה כלי לבחי' הסתום דתורה וצ"ל חומרא יתירה בכדי להיות כלי לבחי' סתום ופנימי' התורה כו'. ומכ"ז יובן ענין דשאיב מעילא ויהיב לתתא דבתחלה הי' בבחי' התכללות וכמו ח"ע וח"ת שהי' כלולים זב"ז והי' הכל במדרי' החכ' כו', ואח"כ נבדלו ע"י הרקיע המבדיל ואז החכ' דתורה נעשית בעצמית מדריגתה בחי' העצמיות דח"ע, וח"ת נבדלה במדרי' בפ"ע ואז היא במדרי' ומהות בחי' ח"ת כו'.