תתפא

מקור לתענוגים גשמי' דמים מצמיחים כל מיני תענוג כו', והיינו ע"י הרקיע המבדיל ביניהם שנתברר בחי' המ"ת שהיו כלולים במ"ע ונבדלו ונפרשו בפ"ע כו'. וכמו"כ הוא למעלה וכידוע דמ"ע הוא בחי' ח"ע ומ"ת בחי' ח"ת כו' (ובד"כ זהו בחי' חכ' דתורה וחכ' דמע"ב כו'), דעד שלא נבה"ע הי' מים במים שהיו כלולים ומעורבים זב"ז כו' ואז הי' ח"ת במדרי' ח"ע כו', וכמשנת"ל (ד"ה ויגש אליו) בענין בחי' מל' שבכל ספי' שזהו בחי' כח הגילוי כו', דכללות ענין המל' הוא בחי' הגילוי ובחי' המציאות כו', אך כמו שכלולה בספי' העליונות ובפרט בבחי' החכ' אינה בבחי' גילוי ולא בבחי' המציאות כו', דבהיותה בבחי' החכ' ה"ה במדרי' החכ' כו', וכמשנת"ל (ד"ה זה יתנו) דש' ע"ב הכל במילוי יו"ד גם ה"י אחרונה דהיינו שהכל הוא במדרי' החכ' כו', וכאשר נבדלה במדרי' בפ"ע אז ה"ה בבחי' הגילוי ובבחי' המציאות כמהות מדרי' המל' כו', וההבדלה היא ע"י הרקיע שנבדלה בחי' ח"ת מבחי' ח"ע, ויצא ונתגלה במדרי' בפ"ע כו'. וזהו כדין קרומא דפסיק במעוי דב"נ שהוא חצר הכבד שמפסיק בין אברי

הנשימה לאברי המזון, דאברי הנשימה הם בתכלית העילוי ואברי המזון בתכלית ההגשמה שזהו ע"י חצר הכבד דוקא שיש בו טבע הזאת לברר את הכח הגשמי הכלול בהרוחני שבהיותו כלול שם ה"ה ג"כ כח רוחני עדיין וחצר הכבד הוא מבררו ומבדילו ומגשמו להיות כח גשמי כו', וכמ"ש באמ"ב (ושם שזהו לפי שכלול מרוחני וגשמי כו'), וכמו"כ הרקיע מבדיל בחי' ח"ת מבחי' ח"ע כו', וזהו דשאיב מלעילא ויהיב לתתא דהיינו שהפרסא שואבת בחי' השפע התחתון הכלול בהעליון שבא בהתגלות במדרי' התחתונה כו', דבהיותה כלול במדרי' העליונה ה"ה כמהות המדרי' העליונה וכאשר יוצאת בפ"ע ה"ה נעשית במהות המדרי' התחתונה כו'. והנה החצר הכבד זהו הבדלה גשמיות כו', ויש ג"כ הבדלה רוחני' בהקרומות שבמוח שמבדילין בין שכל לשכל וכמו שכל הנוטה כלפי חסד ושכל הנוטה כלפי גבו', דמתחלה הוא שכל וסברה אחת שלא הי' בה התחלקות סברות שונות ואח"כ נחלק כו', והיינו כמשנת"ל (בתחלת הדרוש) דשכל וסברת הרב אחת היא ובהמקבלים באה הסברה בבחי' התחלקות וכמו שמאי והלל שקבלו מרב א' כו', וכמו"כ הוא בכל

א' שתחלת הסברה בנקודתה אחת היא ויכולים להטותה לזכות ולחוב (וכמו שמצינו שטעם א' יחייב לחוב וגם לזכות וכמו כי יצר מחשבות לבו כו'), ואח"כ בא בהתחלקות להיות סברה זו לזכות דוקא או לחוב דוקא או שיהי' בה ב' סברות לזכות ולחוב כו', דהסברה בתחלה כוללת חו"ג רק שזהו בתכלית ההתכללות ואח"כ מתחלק ונבדל לב' הטיות כו', והבדלה זו זהו ע"י הקרומות שבמוח שהקרום הוא המפסיק ומחלק את השכל הכללי ועושהו לחצאין שמבדילו לב' חלקי חו"ג, דעיקר כח ההבדלה הוא בהקרום דבשרשם ומקורם היו לאחדים ממש באמת, והקרום הזה הוא שמבדילם לעשותם ב' הפכים כו'. וכשם שהוא בהבדלת שכל א' לב' שכלי' בהטיות שונות כו', כמו"כ הוא בהבדלת השכלי' והחכמו' בכלל וכמו שיש חכ' עליונה שהיא דקה ועמוקה ביותר ויש חכ' שאינה דקה כ"כ כו', וכמו שכל המעשי עם היות שיש בזה כמה שכלי' וחכמות ה"ז מ"מ שכל פשוט לגבי שכל השייך אל המדות וכ"ש לגבי שכלי ממש כו', וכן בהשבע חכמות שהן בדרגות זו למעלה מזו כו', וכל החכמות לגבי חכמת אלקי' וחכמת התורה כו', והלא המוח הוא כלי לאור השכל שכולל כל החכמות ושכלי'