תתעח

הדבר וע"כ צ"ל תחלה השגת עצם הדבר ומבין איך שהדבר טוב כו', והבכן הוא איך שהדבר טוב לו וצריך לרצות בזה שמזה נעשה התעוררות האהבה כו', הרי הבכן שהוא הטעם של המדה ה"ז מהות מדה שהוא הרגש עצמי איך שלו טוב הדבר כו', וידוע שהבכן בא מההתפעלות שכלי, כי כאשר משיג ומבין טוב הדבר ה"ה מתפעל בשכלו על טוב הדבר, ומזה בא התפעלות הלב איך שהדבר טוב לו שזהו הבכן שעי"ז הוא התעוררות האהבה כו'. וידוע ההפרש ביניהם דמה שמתפעל בשכלו (שזהו בחי' מדות שבשכל) הוא שמתפעל על טוב הדבר מצ"ע, לא מה שלו טוב הדבר כ"א מה שהדבר בעצמו טוב הוא, כי טבע האדם הוא להתפעל על דבר טוב כו', והבכן הוא מה שלו טוב הדבר כו', ונמצא דהתפעלות השכל על טוב הדבר ה"ז במהות ומציאות השכל, והיינו שאין בזה הרגשת עצמו כ"א התפעלות על טוב הדבר מצ"ע, ומזה לא יהי' עדיין התעוררות האהבה רק שמזה בא התפעלות הבכן איך שהדבר טוב לו, אך התפעלות הבכן הוא במהות ומציאות המדות היינו בהרגש עצמו איך שלו הדבר טוב כו', הרי שנהפך ממש ממהות מוחין למהות מדות כו'. וכן הוא ג"כ

בעבודה שבלב שהשכל הוא ההתבוננות באיזה ענין אלקי בהשגת הענין שבזה בא הטוב והעילוי דאלקות בעצמו (דיא התבוננות טראגט ארויס א רייכקייט אין אלקות) ומתפעל בשכלו על הטוב והעילוי דאלקו' כו', ומזה בא הבכן איך שקרבת אלקי' לו טוב ומתעורר באהבה ותשוקה גדולה לאלקות כו', והרי ההתפעלות שכלי הוא בעצם הטוב דאלקו' והבכן הוא מה שלו טוב שאין זה מהות השכל כ"א הוא מהות מדה בבחי' הרגש עצמי רק שזהו הטעם של המדה כו', הרי נעשה מהות שכל ונהפך למהות מדה כו' (ובד"כ בחי' חב"ד שבמדה הוא האהבה ועצם המדה הוא החסד כו', וברוחני' הוא כמ"ש באגה"ק סי' ט"ו דמחמת אהבת ה' ומרוב חפצו לדבקה בו הוא חפץ חסד כו' היינו לעשות גמ"ח בגופו ובנפשו כו', ואפשר בכלל זה הוא ג"כ המשכת נפשו לעניני אלקות כמו בעסק התורה ומעהמ"צ במ"ע בפרט כו'), וזהו ההמשכה מן המוחין אל המדות שבאים במדות באופן אחר מכמו שהן במוחין כו' (וזהו בבחי' חיצוני' המוחין וכידוע דזה שהמדות באים ע"י הבכן הוא בחיצוני' המוחין כו', ופנימי' המוחין הרי באים בלב כמו שהן במוחין כו',

ומ"מ נת"ל דכמו שנרגש בלב אין זה כמו שהוא בבחי' מוחין ממש וכמו ענין גחין ונשיק לעפרא שאין זה כמו שזלגו עיניו דמעות שזהו התפעלות המוח לבד משא"כ גחין ונשיק לעפרא שזהו התפעלות הלב ה"ז ניתק קצת מעצם המוח, דהתגלות התפעלות זאת מה שגחין ונשיק כו' אין זה שייך בהתפעלות המוח, וא"כ ה"ז ניתק מעצם המוחין ממש כו'). דכמו"כ הוא למעלה בחי' יסוד אימא שמסתיים בחזה דז"א דעד החזה הוא בחי' המוחין של המדה ומן החזה ולמטה הוא בחי' המדות כו', דהמוחין של המדה הוא שממהות מוחין נעשה מהות מדה כו' וכמ"ש בתו"א בהבי' דולכן אמור, וזהו ע"י הפרסא שבין המוחין למדות שעי"ז בא אור המוחין באופן אחר מכמו שהן במוחין ולהיות כמהות המדות כו', וי"ל דהפרסא הו"ע מיצר הגרון שזהו ההפסק בין המוחין למדות כו' כמש"ש, והיינו שבזה מתעלם אור המוחין לבוא לפי אופן המדות כו', וכמ"ש בתו"א שם דמיצר הגרון הוא מקום צר דהמוחין מתעלמים שם שאינו מהות מוחין ולא מהות מדות ובזה מתהפך ממהות מוחין למהות מדות כו', ובעבודה הוא דלאחר