תתסח

שהי' בבחי' סילוק לגמרי משא"כ הצמצום דא"ק אינו בבחי' סילוק לגמרי כו', והמשכת הוא"ו הוא בבחי' כללות עדיין כו', והה"א הוא בחי' השטח הנתפס בהמקבל והן הע"ס דאצי' כו', או שהשטח זהו בחי' הצנורות הנמשכים מהקו כו', וכידוע דהקו הוא הצינור הגדול הנמשך מאוא"ס ב"ה ויש צנורות פרטי' לכל ספי' בפרט וזהו בחי' השטח דה' אחרונה כו' וכמ"ש כ"ז במ"א באורך. וכ"ז הוא בכללות הגילוים, וכמו"כ בע"ס דאצי' בפרט דהיו"ד הוא בחי' נקודת החכ', דחכ' הוא ראשית ההשתל' כו', והוא ג"כ נקודה הבאה אחר הצמצום דאור הכתר (עמ"ש בתו"א ד"ה פתח אלי'), דכתר הוא שלמע' מהשתל' וכמא' אנת הוא עילאה על כל עילאין סתימא על כל סתימין כו', וצ"ל צמצום בבחי' הכתר ונשארה הנקודה דחכ' שהיא כוללת כל מה שיתגלה בסדר השתל' דע"ס דאצי' כו', וגם כלול בהנקודה מה שלמעלה מהשתל' והוא בחי' הקוצו של יו"ד והיו"ד הוא מה שכולל כל מה שיתגלה כו', ולכן היו"ד עם היותו נקודה ה"ה בציור אות אבל הקוצו ש"י אינו בציור אות כו', ואח"כ הה"א הוא בחי' בינה שהוא בחי' התפשטות והתגלות

הפרטי' שבהנקודה דחכ' כו' דבינה ציירא ציורים כו', וכמ"ש אפריון עשה כו' מעצי הלבנון דלבנון הוא בחי' הלובן דחכ' והוא בחי' הנייר שנושא עליו הציור כו', והציור הוא מבחי' בינה כו', וכ"ז הוא בהעלם עדיין וכמ"ש הנסתרות להוי' לאלקינו כו', ואותי' ו"ה הן הנגלות לנו כו', דוא"ו הוא בחי' המשכה כללי' עדיין וה"א הוא בחי' מל' שזהו בחי' שטח שנתפס בהמקבל כו', הרי דהד' אותי' הוי' הוא שע"י הוא המשכת האור כו'.

קיצור. ועד"ז אותיות הוי' הן באופן הבאת האור, ועד"מ בצמצום אור המשפיע שלעצמו נמצא האור השייך להמקבל בבחי' נקודה הכוללת הכל ויש בה גם מעצמות שכלו, ואח"ז מפרט הפרטים בעצמו, וצ"ל עוד צמצום בבחי' מיעוט ונמשך השכל אל המקבל בבחי' כללות ואח"כ בפרטיות וכמו"כ לאחר צמצום הראשון נשאר נקודת הרשימו הכוללת כל האור שיתגלה וגם בחי' עצמות האור שנמשך ע"י תומ"צ, גם ראשית הקו היא בחי' נקודה יו"ד ומחה"ק דא"ק ה' בחי' שטח, עקודים נקודים וכן עתיק ואריך המשכה בבחי' כללית ו', וע"ס דאצי' שטח ה'. ובע"ס יו"ד חכ' הכולל הכל וגם עצמות האור הקוש"י, בינה הוא ציירא ציורים ה' וכ"ז נסתר, ו' בחי' ז"א ה' אחרונה בחי' מל'.

תיט) ועוד יש המילוים דש' הוי' והן הד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שזהו בחי' ההתגלות פרטי' בכל ספי', והיינו כל ספי' דחו"ב ז"א ומל' מה שכוללת בעצמה ה"ז בא בבחי' התגלות יותר בהספי' עצמה כו', ואותי' המילוי הוא שכח ההתגלות שיש בכל אות דש' הוי' בא בהמילוי בבחי' התגלות הפרטי' יותר כו', והכל הוא בהספי' עצמן לא בבחי' השפעה והתגלות חוץ להספי' כו'. דהנה הד' שמות עסמ"ב ש' ע"ב בחכ' וש' ס"ג בבינה וש' מ"ה בז"א וש' ב"ן במל', והוא דאות י' דש' הוי' נעשה ש' הוי' שלם בד' אותי' י"ה ו"ה וגם במילואו האותיות שביו"ד יש ו"ד ובה' יו"ד ובו' י"ו ובה' אחרונה יו"ד, וכן ש' ס"ג הוא במילוי יודי"ן רק הוא"ו הוא במילוי אלף, דש' ע"ב שבחכ' היו"ד הוא חכ' שבחכ' והה"י הוא בינה והוי"ו מדות שבחכ' והה"י מל' שבחכ', ושם ס"ג בבינה