תתסז

דבכדי שימצא האור שכל השייך אל המקבל זהו ע"י שהמשפיע מעלים את אור שכל עצמו, דכאשר מאיר אור שכל העצמי אינו בערך שייכות אל המקבל וגם חיצוני' האור אינו ניכר כלל, רק כאשר מעלים האור השכל בעצמו אז נמצא חיצוני' האור השייך אל המקבל, והוא נמצא בבחי' נקודה הכוללת כל מה שיתגלה אל המקבל וגם נמצא בה בהעלם מעצמות שכל המשפיע שלמעלה מהמקבל, וזהו דלא קאים אינש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין ואחר ארבעין שנין ה"ה קאים כו', ודעתי' דרבי' זהו עומק חכמתו כו', והיינו לפי שנמצא גם מעומק חכמתו כו', רק זהו בהעלם ביותר בהנקודה ומה שהוא בגילוי יותר בהנקודה גופא הוא מה שכוללת כל הגילוי כו'. ואח"כ צ"ל ההתפשטות היינו מה שהמשפיע מפרט הפרטי' של הנקודה מה שיגלה לו מהנקודה ובאיזה אופן יגלה לו, שבזה צ"ל ההשערה בחושי המקבל כמה שכל יכול לקבל ובאיזה אופן ביכולתו לקבל דלפי אופן זה הוא מפרט הפרטי' והענינים המביאים ומגלים את השכל כו', וכ"ז הוא הצמצום וההתפשטות בהמשפיע עצמו כו'. ואח"כ באה ההשפעה והגילוי אל המקבל כו', וקודם לזה צ"ל

ג"כ צמצום דגם כאשר מפרט פרטי הנקודה יש בזה ריבוי אור משכל הרב (עם היות שזהו חיצוני' האור) שלמעלה מהמקבל וע"כ צ"ל עוד צמצום להעלים האור כו', רק שאינו כמו צמצום הקודם שהוא בבחי' התעלמות האור לגמרי ונמצא עי"ז אור שבאין ערוך לגבי אור הקודם, וכאן הרי כ"ז הוא בחיצוני' האור אין הצמצום באופן כזה רק העלם ריבוי האור כו', אמנם ההמשכה אל המקבל תחלה היא בבחי' כללי' ואח"כ בא בפרטי' וכמו משנה וגמ' כו', וזהו בחי' המשכה והתפשטות שהוא בחי' השטח הנתפס בהמקבל כו'. וכמו"כ הוא בהמשכת האור בעולמות דתחלה הוא בבחי' נקודה הבאה ע"י הצמצום דאוא"ס ב"ה, שהרי האוא"ס שלפני הצמצום אינו בערך העולמות כלל, ובכדי שיהי' אור השייך אל העולמות ה"ז ע"י הצמצום שסילק אור הראשון עי"ז נמצא בחי' חיצוני' האור השייך אל העולמות ונכלל בבחי' נקודת הרשימו הכוללת כל האור שיתגלה בעולמות מרוכ"ד עד סוכ"ד כו', וגם כוללת בחי' עצמות האור שלמעלה מבחי' שייכות אל העולמות כו', והוא שממשיכים ע"י תומ"צ שהכוונה בזה הוא להמשיך תוס' אורות דכמו שהי' אוא"ס

ממלא כל מקום החלל קודם הצמצום כך יהי' גם לאחר הצמצום ועוד מדרי' עליונו' יותר כו' וכמ"ש במ"א, וג"ז נמצא כלול בהנקודה כו', ואח"כ ההתפשטות זהו בחי' הקו כמו שבא בבחי' מחה"ק דא"ק שאמרו ע"ז צופה ומביט עד סוף כל הדורות כו', וידוע דדורות הוא מל' דרי דרי והן שורות הע"ס דעקודים נקודים ברודים ובי"ע כו', דהכל כאשר לכל הוא שעלה במחה"ק דא"ק כו', וידוע דא"ק הוא בבחי' שטח דעם היות שאין שם בחי' מציאות כלל ומ"מ הוא בבחי' שטח וכמא' צופה ומביט עד סוכה"ד וכולם נסקרים בסקירה א' כו', הרי אף שהוא בסקירה א' ה"ה צופה ומביט עד סוכה"ד כ"א בפרט כו', וזהו בחי' הה' שהוא בחי' התפשטות ושטח כו'. ובפרטי' בהקו גופא היו"ד הוא ראשית הקו טרם שמתלבש בא"ק כו', ומבו' במ"א שזהו מ"ש בע"ח שיש כדוגמת עתיק לעילא מגולגלתא דא"ק כו', והה"א הוא בחי' מחה"ק דא"ק כו', וכ"ז הוא עדיין בעצמו כו', ואח"כ הוא הגילוי דבחי' עקודים נקודים ועתיק ואריך כו', שזהו אות וא"ו שהוא ההמשכה וגילוי מבחי' א"ק כו', והוא"ו בראשו יו"ד הוא בחי' הצמצום דא"ק כו', ואין זה כמו הצמצום דא"ס