תתסד

דתהו כו', ואומר שם דהאותי' לעולם הם בחי' כלים כו', אמנם לפעמים הרי האותי' הם בבחי' לבושים וכמו אותי' המח' ואותי' הדבור שהן לבושים כו'. אך הנה כללו' ההפרש בזה הוא בין אותי' עצמי' ואותי' הנבדלים מן העצם כו', דאותי' עצמי' הם שמיוחדים עם העצם וכמו אותי' החקוקים על האבן טוב הרי הם בגוף ועצם האב"ט ומיוחדים בו, אבל כשחותמין על השעוה ה"ה נבדלים מן האב"ט כו', וכמו"כ יש בנפש אותיות המיוחדים בהאור עד שא"א להחליפם, וכמו האותי' דבריקת וסקירת השכל הרי אותי' אלו א"א להחליף דכמו שמתגלה ההשכלה ממקור השכל ה"ה באותו האותי' שמתגלה בהם ואינו שייך להחליפם, דבהשגת הענין אפשר לפשוט אותי' אלו ולהלביש אותי' אחרים אבל בהתגלות ההשכלה ממקורה א"א להחליף האותי' כו', ובהשגה ג"כ הרי גם במחשבת שכל שזהו מח' שבמח' שיכולים להחליף את האותי' כמשנת"ל (ד"ה וישמע יתרו), הנה עי"ז מתמעט האור, וכמו שאנו רואים בחוש במחשבת שכל כשחושב הענין שכלי ואינו מכוון בהאותי' דהיינו שהאותי' באים ממילא, מאיר אור השכל בגילוי, וכשמכוון בהאותי'

היינו להחליף האותי' הרי מתמעט האור שאינו מאיר כ"כ, ועיקר ענין החליפים של האותי' שייך בדבור שבמח' וכ"ש בדבור והיינו דשם גם כשמחליף את האותי' אין זה עושה מיעוט בהאור כו' (וכמו שני חכמים זה מגלה את השכל באותי' אלו וזה באותי' אלו הרי אין בזה שום מיעוט בהאור השכל כו'), ונמצא דבמחשבת שכל וכ"ש בנקודת ההשכלה האותי' מיוחדים שאינם יכולים להחליפם כו', והיינו דבאור פנימי ואותי' בבחי' בלתי מציאות ה"ה בבחי' התאחדות, וחיצוני' האור ואותי' שהן בבחי' מציאות ה"ה בבחי' נבדל כו'. וי"ל שזהו ההפרש בד"כ בין האותי' דש' הוי' והאותי' דשארי השמות כמו אד' ואלקים כו', והן אותי' דמ"ה ואותי' דב"ן כו', דאותי' דמ"ה שהן אותי' דהוי' הם בבחי' כלים ואותי' דב"ן שזהו האותי' דשארי השמות הן בבחי' לבושים כו'. ויובן זה מענין תושב"כ ותושבע"פ, דתושב"כ הרי יסודתה הם אותיות התורה, ולכן מדקדקים באותיותי' בחסר ויתיר, ושיהיו בתמונתן ובצלמן דוקא, ושיהיו גולם אחד שלא יהי' בהם הפסק, ואם יש הפסק באות א' הס"ת פסולה, ואסור להוסיף בה אותי' שגם

אם מבין בתבונתו יותר ממה שבהאותיות בהדיא אינו רשאי להוסיף אפי' אות א', כי האותי' הם מורים על אופן המשכת האור, וכמו אות א' הוא יו"ד בראשו ויו"ד בסופו וקו באמצע והן בחי' ח"ע וח"ת, ולפעמים עושים היו"ד שבסופו כעין דלי"ת והוא רומז על בחי' מל' שנק' דלה, והקו שבאמצע הוא ת"ת המחבר חכ' ומל', והו"ע בריח התיכון המבריח חכ' ומל' כמ"ש בזהר. והבי"ת הוא קו למעלה וקו למטה וקו באמצע לצד ימין דקו העליון הוא בינה וקו התחתון מל' וקו שבאמצע ת"ת המחבר בינה ומל' כמ"ש בזהר ר"פ שמיני דל"ו רע"א ובמק"מ שם, ובס' התמונה אי' דציור הב' הוא ו' ד' והן דו פרצופין דז"א ומל' כמו שכלולים בחכ' כו'. ואות ג' הוא וא"ו ויו"ד בסופו והוא בחי' יסוד שמשפיע במל', וזהו גימ"ל גומל דלים כו', ואות וא"ו הוא ג"כ יו"ד וא"ו אלא שהיו"ד בראשו והוא בחי' נקודת החכ' כמו שנמשך בוא"ו, ובגימ"ל היו"ד בסופו דהיינו בחי' גמר השפע דיסוד במל' כו', וכן כל האותי' מורים על אופן המשכת האור כו', ולכן צריך להיות דוקא אותי' אלו שהאותי' הן לפי אופן האור והמשכת האור הוא דוקא באותי' וצירופים אלו כו'. וזהו שמצינו כמה ענינים שנאמרו ונשנו