תתנז

הראוי לגילוי הרצון (דגילוי הרצון בבחי' פנימי הוא בחכ' דוקא) ואינו מעלים על הרצון כו'. וכן הוא בכל התלבשות כח עליון בכח תחתון שהכח העליון הוא המנהיג את הכח התחתון כו', וכמו בהתלבשות השכל במדות הרי השכל מנהיג את המדה ולכל אשר יחפוץ יטה את המדה ע"פ השכל וכמ"ש לפי שכלו יהולל איש כו', דכן הוא באדם שכלי שהמדות הן רק לפי אופן שכלו דמה שהשכל מחייב שצריך לרצות ה"ה רוצה באמת ומה שהשכל מחייב שלא לרצות אינו רוצה כו', דבמדות טבעי' יכול להיות שיהי' שלא לפי אופן השכל מפני שהן רצון בעצם מהותם כו', אבל מדות שכליי' הן לפי אופן השכל כו'. והנה באור וכלי ג"כ האור מנהיג את כלי, וכמ"ש במ"א דלמעלה באו"כ הוא שהמלובש מושל ושולט וכמשי"ת בסמוך בהתלבשות הפרצופים כו', אך באו"כ הרי האור נעשה כמהות הכלי, משא"כ בשכל ומדות אין השכל נעשה מהות מדה כו' (ובהבי' דלכן אמר שמתהפך ממהות שכל למהות מדה, היינו שהאהבה הוא הטעם וג"ז רק מהבנת טוב הדבר שזהו בחי' מדות שבשכל רק להיות שזהו הבנת טוב הדבר בעצמו ה"ז מהות מוחין עדיין, אבל

השכל עצמו אינו נעשה מהות מדה, ועמשנת"ל פ' קמ"ט וקנ"א). וכן הוא בהתלבשות אור וחיות הנפש בגוף בכללות התלבשותו הוא שהנפש מנהיג את הגוף והגוף בטל וטפל אל הנפש ונגרר אחריו כו', וכן הוא בהכחות כמו כח הראי' בעין הרי בהתלבשו' בו כח הראי' הרי ממילא יראה ואין בחירה ורצון בחומר העין שלא לראות (רק שיוכל להעצים עיניו דאז אין אור הראי' מתלבש בו וגם זה תלוי בנפש כו' וכמו עוצם עיניו מראות ברע שתלוי ברצון הנפש כו'), ועם היות שפרטי אופני הראי' הן כפי חומר העין כנ"ל, מ"מ כללות הראי' תלוי ברוחני' אור הראי' דנפש כו', וכן הוא בכל הכחות כמו כח השמיעה כו'. והנה יש אופן התלבשות שאין הלבוש בטל אל הכח המלובש בו, וכמו בהתלבשות נה"א בנה"ב הרי אין שליטה גמורה לנה"א על הנה"ב ויוכל להיות ח"ו שליטה לנה"ב כו', וכמ"ש ולאום מלאום יאמץ שלפעמים זה גובר ולפעמים כו', וזהו ההפרש בד"כ בין התלבשות הפרצופים באצי' ששם הוא בחי' ביטול שהמלביש בטל אל המלובש שההנהגה היא כמו המדרי' המתלבשת כו', וכמו או"א שהלבישו לזרועות דא"א שעי"ז הי'

יצי"מ, דבכדי שיהי' יצי"מ הי' צ"ל התלבשות א"א באו"א, דמא"א עצמו שלא ע"י התלבשות באו"א לא הי' אפשר להיות יצי"מ שהרי שם כחשיכה כאורה כו', ופרעה אותי' הערף שמקבל מבחי' עורף דא"א שזה הי' סבת הגלות כידוע, ורק ע"י התלבשות א"א באו"א הי' הגאולה וכמ"ש ויוציאנו ה' אלקינו משם ה' אלקינו דוקא בחי' או"א כו', והרי הגאולה הוא מא"א דמאו"א עצמן א"א להיות הגאולה, אדרבה כתי' וימררו את חייהם וכמא' אשר מררו חיי אבותינו במצרים, וידוע דאבותינו הן חג"ת וחיי אבותינו בחי' המוחין כו', רק ע"י התלבשות א"א באו"א עי"ז הי' הגאולה כו', הרי שההנהגה היא מהמדרי' המתלבשת כו', ואו"א הגם שמלבישים לא"א ושיהי' עי"ז הגאולה (היינו שיומשך למקום הראוי דוקא שזהו מה שאו"א פועלים בא"א שנעשה ע"י בבחי' התיישבות פנימי כו') ה"ה בבחי' ביטול שאינם מעלימים כמו לבוש המיוחד שההנהגה היא מהמדרי' המתלבשת כו', משא"כ בבי"ע דמשם יפרד אין הלבוש בטל כ"כ כו', ולכן אמרו אפקוהו למט"ט כו' הרי יש קצת פירוד כו'.