תתנד

האור כמו שהוא לפי אופן החומר כו' (שכן הוא בכל אור וכלי אפי' במדרי' שאין האור בגילוי כ"כ הרי נרגש רק האור ולא הכלי כו'), משא"כ באותי' שהן נרגשי' בפ"ע מן האור כו', והיינו מפני שהן דבר בפ"ע בבחי' לבוש הנבדל מן העצם כו'. ומכ"ש בבחי' דבור שבמח' דהיינו כשחושב את השכל איך להשפיע לזולתו הרי יצטרך לסדר אופן צירופים שבדבור במחשבתו בשינוי מכמו שחשב הענין השכלי הזה לעצמו, הרי האותי' אלו באים בהכנה והן אותי' מורגשים בעצמו שהאותי' מורגשים יותר מן האור כו', ולבוש הדבור יותר נפרד מלבוש המח' שהן אותי' מורגשים אל הזולת ועת לדבר ועת לחשות כו', ועם היות שגם אותי' הדבור באים מן הנפש וכפי אופן האותי' שבנפש באים האותי' בדבור כו', מ"מ ה"ה בבחי' לבוש הנפרד המורגש ביותר וכלבוש תחליפם ואינם נמצאים תמיד כו'. ובכללות ענין האותי' הרי אין החו"ג שבשכל תלוי בהאותי', כמו בחומר וצורה דהתגלות אור צורת השכל הוא כפי אופן החומר בבחי' חסדים וגבורות וכמשנת"ל (ד"ה אז ישיר), משא"כ באותי' הרי אין הטיית השכל לחו"ג תלוי כלל בהאותי'

אדרבה מיד שיטה השכל כלפי זכות באיזה סברה מיד יחשוב הענין באופן כזה כו', וכידוע שבאותי' יש ג"כ חסדים וגבורות וכמו אותי' שאינם מקבלים דגש, וכן דגש ורפוא הן חו"ג כו', ועמ"ש הפרד"ס שער האותי' פ"ג, ואור החסד בא באותי' דחסדים כו', והרי כפי הטיית השכל כך הן האותי' כו', וזהו שהאותי' מחו"ד הן לבושי' להכחות דהיינו שהן דברים נפרדים מהכחות וממילא ה"ה מעלימים על האור יותר מבחי' הכלים כו'. והדוגמא מזה יובן למעלה בבחי' לבושים שיש בכל עולם וכמא' לבושין תקינת לון כו' שזהו בחי' לבוש המעלים האור כו', ולא כמו הכלים שהן מתאחדים עם האור שהן כלי קבלה שהאור מאיר בהם בגילוי כו', וכמא' וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא דאיהו חיים לגופא כו', שהאור מאיר בהכלי והכלי מאירה ממש מן האור וחי' ממנו בבחי' חיות פנימי כו', משא"כ בחי' הלבושים שהן רק מלבישים את האור (לא שהאותיות חיים מן האור שהן בבחי' דומם שאינן מקבלים חיות מאור השכל והמדות ומאור הנפש בכלל כו', ובודאי יש חילוקים בהלבושים שלפי אופן מעלת האור כן הוא דקות הלבושים,

וכמו שמחולקי' לבוש הראש מלבושי הגוף והרגל כו', וכמו לבוש המח' ולבוש הדבור ומעשה כו', וכן באותי' למעלה יש אתוון רברבן ואתוון בינונים ואתוון זעירין, דאתון רברבין הוא שמאיר בהם ריבוי אור וממילא האותי' בבחי' רוחני' ובבחי' העדר המציאות יותר, ואתוון בינונים וזעירין הוא שבהם מיעוט האור וע"כ הם בבחי' מציאות יותר כו', ומ"מ אינם כלים אל האור רק לבושים המלבישים את האור) ומעלימים עליו כו', דעם היות שהן ג"כ מגלים את האור כו', ה"ז גילוי שע"י דבר המעלים כו'. ויובן זה ע"ד משנת"ל (ד"ה אז ישיר) ההפרש בין כלים דאצי' לבחי' מל', דהכלים דע"ס מגלים חיצוני' האור, וההעלם הוא רק שלא יהי' בבחי' אין כמו שהוא בעצם כו', וההעלם דבחי' מל' הוא שמשתנה האור כו', ומ"מ ה"ז ג"כ גילוי, וכמו אור הלבנה שזה ג"כ אור רק שאינו כמו אור השמש שע"י הנרתק שלא נשתנה אור השמש כו' (עם היות שאינו כמו כשהקב"ה מוציא חמה מנרתקה כו'), וכמו"כ הוא בבחי' מל' שהוא ג"כ גילוי אור רק שהאור משתנה כו' וידוע דמל' נק' לבוש וכמ"ש ה' מלך גאות לבש כו', ועד"ז יובן בענין הלבושי' שהן בחי' העלם שמשתנה האור מכמו שהוא בעצם כו'.