תתנג

נראה בהם חיות הרי החיות הוא חיות האור כו'. אך גם האותי' כשיש בהם אור ה"ה בבחי' דקות יותר כו', ומ"מ אינם חיים מן האור כמו הכלים כו', וזהו לפי שהכלים מקבלים את האור בתוכם ממש בבחי' פנימי' וע"כ הם חיים מן האור, משא"כ האותי' אינם מקבלי' את האור בתוכם ממש רק שמלבישים את האור כו', ולכן ביכולת להחליף את האותי' ולחשוב באותי' אחרים, וכמו הלבוש הגשמי שביכולתו להחליפו כמו"כ האותי' ביכולת להחליף, ועם היות שא"א לפשוט לגמרי לבוש המח' שנובע תמיד מן השכל מ"מ הרי יש כמה מחשבות שונות, וגם את השכל יכולים להלביש באותי' אחרים משא"כ חומר המוח א"א לפשוט ולהחליף כו', ובודאי שאינן דומים האותי' הבאים מעצמן או כשמחליף את האותי' שזהו שבאו בהכנה כו', דכאשר מחליף את האותי' ה"ה אותי' מורגשים יותר מהאותי' הבאים ממילא כו'. והענין הוא כידוע שיש אותי' בכח השכל קודם שמשכיל ומגלה איזה השכלה (וכידוע דשרש האותי' מקדמות השכל וכמ"ש באגה"ק סי' ה'), והוא פריטת האותי' קודם שבאו בבחי' מציאות אותי' בהתגלות (והוא ג"כ כענין חומר

וצורה בהאותי' גופא וכמ"ש באגה"ק שם), וכאשר מתגלה השכל ממקור השכל מתגלים עמו האותי' המלבישים את השכל ומגלים אותו כו', וזהו שאנו רואין שינוי אופן גילוי אור ההשכלה באדם זה שמוציאו באותי' ולשון זה ובין גילוי אור השכל בזולתו שבא באותי' וצירופים אחרים וכשינוי ל' המפרשים בשכל א' כתוס' רא"ש ר"ן שאומרי' שכל א' ובאותי' אחרים, והיינו שכפי האותי' שבמקור השכל כן באים בהתגלות כו', והן האותי' המתגלים עם השכל ובאים בדרך ממילא בלי הכנה כו', וכשמחליף האותיות עם היות שהן ג"כ כפי מקורם כי א"א לו להחליף באותי' אחרים לגמרי שלא כפי האותי' שבמקור השכל שלו כו', מ"מ יהיו אותי' מורגשים יותר כו', ונמצא דאותי' שמחליף אינם כמו האותי' שבאים דרך ממילא כו', מ"מ מזה שביכולתו להחליף הרי מובן שגם האותי' שבאים עם גילוי השכל בדרך ממילא הם ג"כ נבדלים מן השכל, דאם היו מיוחדים עם השכל הרי לא הי' ביכולת להחליפם, ומה שביכולת להחליפם הוא מפני שהן נבדלים כו', ובאמת הרי אינו מוכרח שיהי' השכל באותי' אלו דוקא, שהרי בעל שכל אחר אומר

אותו השכל עצמו באותי' אחרים הרי שמצד השכל אינו מוכרח שיהי' באותי' אלו דוקא, וההכרח הוא רק מצד הנפש דהיינו מצד האותי' שבמקור השכל מוכרח שיבא השכל באותי' אלו דוקא אבל מצד השכל גופא אין הדבר מוכרח, והיינו מפני שהם נבדלים מן השכל כו', וגם שבכל גילוי אור שכל הרי האותי' נרגשים לבד אור השכל גם בהברקת השכל, הגם שהאותי' אינם ניכרים כ"כ מ"מ אינם בלתי נרגשים לגמרי, שביכולתו להרגיש האותי' וגם הם מורגשים באמת, כי מה שהאותי' בלתי ניכרים אין זה מצד התאחדות האותי' עם האור כ"כ עד שבלתי ניכרים כ"א מצד האור והגילוי ביותר ע"כ אין האותי' ניכרים ונרגשים כ"כ כו', ואין זה כמו חומר וצורה (שהו"ע אור וכלי) שאין החומר נרגש בפ"ע מן הצורה, וכמו חומר העין או חומר המוח הרי אין החומר נרגש כ"א אור הראי' או אור השכל הוא שנרגש (ורק כשאין החומר כלי אל הצורה וכמו בקלקול החומר ח"ו ה"ה מרגיש כאב האבר אבל כשהוא כלי אינו נרגש כלל), הגם דשם הצורה הוא לפי אופן החומר כנ"ל פ' תי"א (משא"כ באותי'), מ"מ החומר מתאחד עם האור כ"כ עד שאינו נרגש כלל בפ"ע ונרגש רק