תתנב

ענינים. ורש"י פי' על מ"ש וישמע יתרו קי"ס שמע, וא"כ גם וישמע יתרו הו"ע בפ"ע, והרי יש כאן ג' ענינים, וישמע יתרו, ואת אשר עשה כו', וכי הוציא ה' כו', וצ"ל מהו ג' ענינים אלו. ובזהר יתרו דס"ז ע"ב אי' דמ"ת הי' ע"י הודאת יתרו דוקא, דכאשר אמר יתרו עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלקים כדין אסתלק ואתייקר קוב"ה ביקרי' עילא ותתא ולבתר יהיב אורייתא, וזה תמוה למה בהודאת יתרו דוקא הי' מ"ת, וכי משה וס"ר ישראל לא היו כדאי ליתן להם תורה עד שהודה יתרו דוקא. ולהבין כ"ז ילה"ק מ"ש בע"ח שיש ד' מדרי' אורות וכלים ולבושים והיכלות, ונת"ל דאורות וכלים הם כענין חומר וצורה שהחומר מתאחד עם הצורה עד שהתגלות הצורה הוא כפי החומר דוקא, וכמו בחומר המוח דמוח החכ' קר ולח ומוח הבינה חם ויבש וכן הוא הגילוים דכח החכ' וכח הבינה, וכן ההטי' לזכות ולחוב הוא כפי מזיגת והרכבת חומר המוח בחסדים וגבורות שבו כו', וכמו"כ הוא באו"כ שהכלים מתאחדים עם האור דאופן הגילוי הן בבחי' ריבוי האור ומיעוט האור וכן בבחי' התגברות החסדים הוא כפי אופן הכלים

דוקא כו', וזהו לפי שהכלים מקבלים את האור ומתאחדים עם האור וע"כ גילוי האור הוא כפי אופן הכלי דוקא כו'.

תיג) וזהו ענין ההפרש בין בחי' כלים ובחי' לבושים למעלה, דהנה ידוע במהות ענין הלבושים שהן בחי' נפרד מעצם ומהות הדבר ולא כחומר וצורה ככלי המוח וכלי העין כו', ואפי' בלבוש היותר פנימי שהוא דק בערך הרבה יותר מחומר כלי המוח כמו הלבוש דמח' בכלל שהיא דקה ורוחני הרבה מגשם חומר המוח, וגם מדקותו הרוחני שמוכן לקבל צורת השכל כו', וכידוע דגם הגשמי שברוחני הוא למעלה הרבה מהרוחני שבגשמי כו', וע"כ אותי' המח' עם היותם בחי' הגשמי שברוחני' הנפש ה"ז למעלה מהרוחני דגשם המוח כו', ואפילו פנימי' כח המח' שנק' אותי' השכל ה"ז הכל בבחי' לבוש לבד כו', וכידוע דמח' גופא נחלקת לג' מדרי' מחדו"מ, להיות דפנימי שבמח' הוא בחי' מח' שבמח' והוא הנק' אותי' השכל או מחשבת שכל והן האותי' שבאים עם גילוי השכל בלי הכנה להכין האותיות כ"א באים בדרך ממילא עם התגלות השכל כו', וכמו כאשר ממציא אדם איזה השכלה הרי נמצאים אל השכל אותי' שבהם נתפס ונתלבש אותו המצאת השכל כו', ואותי' אלו הם דקים ורוחני' עד שכמעט אינם ניכרים כו', וכן

כשחושב את השכל לעצמו דהיינו פנימי' השכל שחושב את הענין באותיות שבהם נתפס ונתלבש השכל ומאיר שם אור השכל והאותי' אינן מורגשין כ"כ כו', ומ"מ ה"ז בחי' לבוש לבד שהאותי' מלבישים את השכל לא שהאותי' הן בחי' כלים אל השכל לקבל את השכל בבחי' פנימי' ממש כו'. ולכן האותי' עם היות שמלבישים את השכל אינם חיים מן השכל, כמו חומר המוח שחי מהאור השכל וכמ"ש בסש"ב פנ"א שהן מקבלי' תחלה כח וחיות הראוי להם לפי מזגם ותכונתם שהן חב"ד כו', הרי שהמוח חי מאור המתלבש בתוכו, משא"כ האותי' אינם חיים מן השכל או המדות כו'. והגם שאינו דומה האותי' כשמתלבש איזה שכל לכשאין בהם התלבשות אור כו', ודברים היוצאים מן הלב הרי נראה בהם חיות כו', הנה באמת זהו חיות האור לא חיות האותי' כו', שהרי כשאין יוצאין מן הלב הגם שיש בהם אור אינו נראה בהם חיות רב רק כשיוצאים מן הלב שיש בהם ריבוי אור