תתמ

הנשמה , ועיקר האחדות היא בהאהבה כרשפי אש, דהאהבה הטבעית היא בהעלם ואינה מונעת ההעלמות וגם כשהיא בהתגלות ה"ה בקרירות כאח ואחות, והצעקה מהמיצר דהריחוק אם זהו רק מה שצר לו (שלא יש הרגש האלקי) מה שהנה"א עושה דבר כפי חושי הגוף ואין זה פנימי ואמיתי, ואהבה ברשפי אש שמהתבוננות ממכ"ע וסוכ"ע ועצמות אוא"ס שמתפעל ברצון אמיתי ואין שום רצון זר המפריד וכאהבת איש ואשה וזה שורף ומכלה את האש זר דנה"ב.

תח) והנה ידוע שיש בחי' אש ה' ואש י' (והן בחי' אש שחורה ואש לבנה נהורא אוכמא ונהורא חיוורא דנהורא אוכמא הוא האש הנאחז בהפתילה ששורף ומכלה את הפתילה ונהורא חיוורא הוא האש הלבן שלמעלה מהפתילה כו', והיינו דבחי' נהורא אוכמא זהו בחי' רשפי אש דנשמה השורף ומכלה את האש דנה"ב כו', ונהורא חיוורא הוא הרשפי אש דנשמה עצמה כו'), והן בחי' גבורות דאימא וגבורות דאבא, דגבורות דאי' הוא שבא ע"י השגה והתבוננות בגדולת ה' שעי"ז נעשה בחי' ההתלהבות ברשפי אש כו', דרשפי אש זה בא בהתלהבות מורגשת עכ"פ, דגם האש דפנימי' הלב שנת"ל פ' הנ"ל שהוא טמיר ונעלם בלב מ"מ הרי הלב בוער ברשפי אש כו' וזהו מפני שהיא בבחי' השגה לבד כו', וע"כ עם היותה בבחי' אחדות (משום שאין שום דבר המפריד כנ"ל, וכמו ביחוד איש ואשה שאין דבר המפריד דהוא בבגדו והיא כו' והיינו הלבושי' דנה"ב שלא יפרידו כו'), מ"מ ה"ז כמו שני דברים המתאחדים והאהבה היא כמו לדבר הזולת ממנו כו', והיינו מפני שמה שתופס באלקות זהו ע"י השגה שאין זה עצם האור האלקי רק כמו

שהוא מושג כו', ובנפש ה"ז ג"כ לא עצם אור הנשמה כ"א בחי' השגת הנשמה כו', ולמעלה זהו בחי' אצי' שבבי"ע (וכמשנת"ל פ' שצ"ט דהעבודה דפנימי' המוחין הוא מבחי' אצי' שבבי"ע) שזהו מבחי' הכלים דאצי' כו', וגם באצי' זהו בחי' בי"ע שבאצי' שמבחי' הבינה ולמטה דשם הוא בחי' הכלים כו', והוא בחי' היחוד דאיהו וגרמוהי, שזהו כמו שני דברים המתאחדים כו'. אבל העבודה שלמעלה מהשגה והיא בחי' כוונה פנימי' שבמוח בגוף נקודת המושכל שתופס בזה בעצם אור האלקי כו' וכמשנת"ל פ' ת"א ונמשך ונדבק בעצם אור האלקי כו', הנה הרצוא בזה אינו בבחי' התלהבות והתפעלות מורגשת כלל (והיא בבחי' אחדות ודבקות ממש שנדבק ומתאחד בעצם אור האלקי כו'), וז"ע אש י' בחי' גבו' דאבא שאינו נק' כלל בשם אש כ"א בשם אור, וכידוע ההפרש בין אש המזבח לאש המנורה דאש המזבח הוא בחי' אש השורף ומכלה את הקרבן, ואש המנורה הוא בחי' אור המאיר כו', והרי היחוד דאיהו וחיוהי הוא בבחי' יחוד ממש שמתייחדים כדבר א' ממש כו', והיינו מפני שהאור הוא בבחי' אין ע"כ הוא בבחי' יחוד ממש,

וכמו"כ הוא בהעבודה בבחי' כוונה פנימי' שבמוח שתופס בעצם אור האלקי שנעשה בבחי' אין בבחי' ביטול במציאות ממש ומתייחד ממש באוא"ס ב"ה כו'. וזהו שיהי' אחדות עם הקב"ה שזהו בכלל בבחי' האהבה דכרשפי אש, ועד שיבוטל במציאות בבחי' הכוונה פנימי' שבמוח כו'), ואז יקרא אדם (דאדם הוא בחי' השלמות והיינו בחי' א' דם והיינו התחברות שרש ומקור הנשמה עם הנשמה המלובשת בגוף בבחי' אחדות כו', ובזהר בסבא דמשפטים דצ"ד סע"ב אי' זכה יתיר יהבין לי' הוי' בשלימו דאתוון כו' דאיהו