תתלט

וההסתרים ומהפגמים אשר פגם בנפשו שהצעקה היא ביותר כו'. ובכ"ז עם היות שהצעקה היא מנקודת לבו מ"מ כאשר היא רק ממה שצר לו ואינו מרגיש בזה איך שנתרחק מאור פני מלך חיים כו', והיינו שאין אצלו הרגש אלקי שירגיש מעלת האלקות ויקר תפארת גדולתו ממה שנתרחק כו', אינו מתפעל בנפשו בבחי' רשפי אש הצמאון האמיתי לאלקות, והצעקה היא בקרירות עדיין ואינה בבחינת התפעלות אמיתי בנפשו כו' כי זה רק הרגש עצמו בלא הרגש אלקי כו', והגם שזהו מה שנפשו האלקי' צועקת וצר לה כו', ה"ז רק חיצוני' הנפש (היינו הרצון שבנפש כו') מפני שזהו כמו שהנה"א עושה דבר ע"פ חושי הגוף ונה"ט כו', שהרי הנה"א צריך להיות בו רק הרגש האלקי, וא"כ מה שצועק ע"ז שלו צר דהיינו בהרגש עצמו ה"ז כפי חושי הגוף, אין בזה התפעלות פנימי ואמיתי כו' וממילא אינו פועל ישועות נפשו להיות מאיר נפשו באור וחיות אלקי כו'. וע"כ הוא נשאר במיצר ועוצב זה ואין לו שמחה בנפשו (שזהו סימן על חיות אלקי כו') או שנעשה כמיואש ר"ל ועמשנת"ל פ' ש"א, והסבה לזה מפני שניצוץ האלקי שבו והיינו

נקודת נפשו מעוטף ומלובש מרצונות אחרים (ויכול להיות שזהו בהעלם והוא מפני שלא טיהר נפשו מח"נ וכה"ג, ע"כ הגם שאינו נמשך אחרי רצונות זרות ומ"מ עצם נפשו היא נעלמה ונסתרה כו', וכמ"ש במ"א בענין איני יודע באיזה דרך מוליכין כו', דעם היות שעובד את ה' בכחות הגלוים במוח ולב מ"מ יכול להיות אשר עצם נפשו הוא בתוך הקלי' כו', וכ"ש אם נכווה באש זר בחמימות התאוה הרי ידוע שזה מקרר את הרשפי אש דנה"א כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה ענין הנסכים), ומצד העלם נקודת נפשו אינו נרגש בו הרגש האלקי כ"א הרגש עצמו וע"כ האהבה גם כשבאה בהתגלות ה"ה בקרירות כו' (כן נ"ל כוונת הענין בלק"ת ד"ה ואשה כי תדור כו'). אבל כאשר האהבה היא ברשפי אש ע"י ההתבוננות בגדולת א"ס ב"ה הממכ"ע וסוכ"ע כו' ובפרט בבחי' עצמות א"ס שלמעלה מסובב וממלא כו' (וכמ"ש בד"ה ויושט המלך לאסתר), ה"ז בבחי' רצון אמיתי ורצון א' לה' לבדו וכמו ואל אישך תשוקתך שאין זה אה' עצמי', ה"ה אהבה ברשפי אש ואין בזה שום רצון זר כלל כו', כמו"כ ברוחני' האהבה דרשפי אש אין בזה שום רצון זר כו',

ואין בזה שום צד פירוד ח"ו ומתקשר ומתאחד באלקות כו', וזהו מפני שאהבה זו היא אה' פנימי' ואמיתית כי אם לא תהי' האהבה באמת הרי אינה אהבה כלל שהרי אינה אהבה טבעית כו', וא"כ הרי האהבה היא רק כשישנה להאהבה, ואז ה"ה אהבה אמיתית כו', וגם דבאהבה זו לא יש דבר המפריד כי האהבה דרשפי אש גם דבחי' חיצוני' הלב שנת"ל פ' שצ"ח (בחי' אש דברי') נעשה ג"כ ביטול הרצונות זרות, והוא בחי' אש אכלה אש דהתלהבות רשפי אש דנה"א (הבאה ע"י השגה והתבוננות דהיינו בחי' התלהבות פנימי בחי' אהבה כו') שורף ומכלה את האש הטבעי דנה"ב כו', ובכל פעם שמגביר בחי' אש האלקי ה"ז מקרר ומכלה את האש הטבעי כו', רק שזה בדרך אתכפי' לבד כו', ובבחי' אהבה כרשפי אש דפנימי' הלב שנת"ל פ' תי"ו (בחי' אש דאצי') ה"ז מכלה את האש דנה"ב בבחי' אתהפכא חשוכא לנהורא כו'.

קיצור. ויהי' אחדות עם הקב"ה עד שיבוטל במציאות, זהו בבחי' רוח רעש ואש דאצי' ובבחי' כוונה פנימיות שבמוח, והוא בנפש האחדות עם שרש