תתלו

כ"א על כל מוצא פי ה' כו', וע"כ אין רצונו לקבל חיותו מהגשמי כ"א מהחיות האלקי שיתוסף לו חיות עי"ז בתורה ועבודה כו'), ושיאיר האור האלקי בגילוי בכל דבר כו' (והוא שיהי' התגברות הצורה על החומר כו', והיינו שגם בדבר הגשמי יהי' נראה בהם האלקי יותר מהגשמי כו', שהרי קודם החטא לא הי' העולם גשמי ולא הי' מסתיר על אלקות (אדרבה הי' נראה גילוי אלקות בעולם כו', וי"ל כמו שע"י התלבשות אלקות בעולמות עי"ז דוקא הוא הגילוי דאלקות כו' וכנ"ל בענין והקב"ה עשה כמה צמצומים, כמו"כ העולם התחתון קודם החטא הי' ע"י גילוי האלקות שנראה ונגלה האור האלקי שראו כל הנבראים מציאות אלקות כו', דבאמת כן גם עתה שהעולם מגלה אלקות למי שנותן דעתו ע"ז (אז מיא טראגט זעך צוא דער צוא), וכמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כו' מרוב אונים ואמיץ כח איש לא נעדר כו', דהתמדת הקיום שלהם א"א להיות בשום אופן בהנבראים מצ"ע שה"ה הווים ונפסדים כו', ורואים בזה כח הא"ס כאלו רואים בראי' חושי' כו' וכמשנת"ל פ' של"ב ושל"ג, וכמו בהשגחה פרטי' דעל כל פסיעה

ופסיעה רואין השגחתו ית' על כל פרט ופרט כו', וכשיתן דעתו יותר יראה איך שכ"ז הוא לכוונה מיוחד' והיא כוונה אלקי' הבא מכ"ז כו', רק שעכשיו צריך ליתן דעתו ולבו לזה, וקודם החטא הי' נראה לכל גילוי אלקות כו'), וע"י החטא הוא שנתגשם העולם ונעשו עניני העולם דברי תאוה המעוררים תאוות האדם כו', ועם היות שזהו מחומרי' האדם שהרי מי שאינו חומרי אינו מתעורר בתאווה כלל מהענינים החומרי' כו', מ"מ ה"ז ג"כ מצד חומריות וגסות העולם כו', וכאשר יהי' התגברות הצורה כו' הוא שלא יהי' נראה לדבר תאוה ואדרבה שיהי' נראה בו האלקות כו'). וזהו שע"י ההתבוננות והנחת הענין איך שהאלקות הוא המהווה ומחי' את העולם ה"ה רוצה בהאלקות שבכל דבר היינו שאינו רוצה בהגשמי להתענג בו בתענוגי בנ"א ולא לקבל חיות גשמי כ"א הוא רוצה בהאלקות שבכל דבר, וגם רוצה שבכל דבר יהי' גילוי אלקות כו', ואח"כ יתבונן איך שכ"ז הוא הארה לבד כו', שהרי כללות ההתהוות הוא מבחי' מל' דמלך שמו נק' עליהם בחי' שם והארה לבד כו', אבל עצמות אוא"ס קדוש ומובדל דלכן אני ה' לא

שניתי כו', ובאמת גם ההארה המתלבשת בעולמות היא קדוש ומובדל מהם (והו"ע קדוש דנשמות כמשנת"ל פ' שצ"ז), דאין זה כמו חיות הנשמה בגוף שנתפסת ממש בגוף ומתפעלת ממקרי הגוף כו', אבל האור האלקי גם שמתלבשת בנבראים אינו נתפס בהם וה"ה קדוש ומובדל מהם כו', וז"ע אין קדוש כהוי' שזהו בד"כ בבחי' אלקות גם בבחי' ממכ"ע וגם במה שמתלבש בנבראים כו' (ומה שבבחי' תפיסא ממש זהו בהחיות שמבחי' הכלים דבי"ע כו'), עד שבק"ש ה"ה מתבונן בה' א' איך שהוא ית' אחד בז' רק בשמים ובארץ, דהיינו אפי' בהשתל' שמים וארץ רוחני' וגשמי' דעולמו' בי"ע שהן עולמו' נפרדים ה"ה מתאחדי' ביחודו ית' כו', כי למעלה מהשתל' שמים וארץ לא שייך לו' עליו ית' ל' אחד כ"א יחיד שהוא מיוחד בעצם כו', רק מצד ההשתל' שייך לומר ל' אחד דעם היותם בבחי' עולמות ונראים לדבר נפרד הנה זהו רק כמו שנראה לעינינו אבל באמת הם בטלים ומיוחדים כו', וגם לגבי אוא"ס ה"ה בבחי' עולמות שנתהוו ומ"מ ה"ה כמו קודם שנתהוו מפני שבטלים בתכלית לגבי אוא"ס ב"ה כו', ואופן הביטול י"ל שזהו הביטול דהעדר תפיסת מקום דמשו"ז הן כלא כו' וכמ"ש כל דיירי ארעא כלא חשיבי, הרי הביטול