תתלה

שואל מעמך כ"א ליראה את ה' ולאה' אותו כו'), צ"ל ראשית דבר ההגדרה בענינים שמוטבע ומורגל בהם מצד חומריות הנה"ב לפרוש מהענינים אלו כו', ועי"ז ויתאו המלך יפיך בגילוי אור האהבה בתפלה כו' וכמ"ש בתו"א בד"ה רני ושמחי הא'. ואח"כ בסדר התפלה הרי אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש שהיא ההכנעה והשפלות והלב הנשבר ע"י שהוא ממארי דחושבנא בפרטי מחדו"מ שלו ובפרטי נגעי לבבו כאו"א כפי אשר ידע בנפשו כו', ושעי"ז נתרחק נפשו מאלקות כו' ואיך שרע ומר עזבו את ה' כו', וידוע שלזה צ"ל הרגש האלקי וכל מה שירגיש יותר את היוקר דאלקות יהי' מרירות נפשו ביותר על הריחוק מהאלקות כו', ובפרט במה שגרם הכובד גם בהראש והיינו במאן דשרי' על רישי' כו', והו"ע גלות השכינה שגורם כו', דבכ"ז יתמרמר נפשו מאד וישבר רוחו בקרבו שזהו שבירת החומרי' לא רק בבחי' יציאה לבד כ"א שבירת כללות החומריות כו', ולהיות שזהו ע"י אור וגילוי בנפשו ע"כ צ"ל תחלה ענין שכחי עמך הנ"ל דאז יכול להיות גילוי אור והרגש אלקי בנפשו כו', כי ע"י היציאה מהחומריות מתגלה בו

אור הנה"א שיוכל להיות השגה אלקית ושירגיש היוקר האלקי כו', וגם זאת שהמרירות יגיע ללבבו זהו ע"י היציאה מהחומרי' כו', וע"י שבירת החומרי' שבהמרירות שקודם התפלה מתגלה אור נפשו האלקי' ויכול לעלות במעלות התפלה כו', ובסדר התפלה דפסוד"ז הוא ג"כ החקיקה מבחוץ ע"י ההתבוננות בהתהוות יש מאין שעי"ז מתעלה במעלה עליונה יותר כו' וכמשנת"ל פ' שצ"ב, דעלי' זו צ"ל בבחי' קיום לא רק לפי שעה לבד היינו רק בשעת ההתבוננות דפסוד"ז, כי בעבודה אמיתית כאשר עושה עלי' בנפשו שמתעלה במעלה העליונה ה"ה עומד במעלה ומדרי' זו כל היום והיינו שכל היום הוא למעלה מהדברי' החומרי' כו', וזהו לפי שפעל ועשה שבירת החומרי' בהכובד ראש שקודם התפלה ע"כ עליותיו בתפלה הן בבחי' קיום בנפשו כו', וגם עצם העלי' דתפלה תלוי בהיציאה ושבירת החומרי' והפרישה מהגשמי' כו' כנ"ל. ואח"כ יעלה דרך כל העולמות כו', והיינו בסדר והדרגה דבחי' רוח רעש ואש דנה"א בפסוד"ז וברכת ק"ש וק"ש שנת"ל מפרק שצ"ד ואילך שהן בג' עולמות בי"ע כו' שצ"ל בסדר המדרי' מלמטלמ"ע כו', ועי"ז

נעשה כלי אל אלקות כו', דבכל מדרי' מהג' מדרי' הנ"ל הנה ע"י העבודה שלו כפי אותו העולם נעשה כלי אל האור שנתצמצם בהעולם ההוא כו'. אמנם נר' הכוונה במ"ש שהעלי' היא דרך העולמות על בחי' אהבת עולם שזהו ביכולת האדם בכח עצמו כו', וע"ז הוא הצמצום שהאלקות צמצם עצמו כבי' להתלבש בהעולמות כנ"ל פ' ת"ה, בכדי שבהאור האלקי שבבחי' התלבשות יוכל להיות עבודת האדם בכח עצמו, וזהו שיהי' עלי' שלו דרך כל העולמות היינו ע"י האור האלקי המתלבש בעולמות כו', וכידוע דאהבת עולם היא האהבה שנלקחה מהעולמות דהיינו כאשר מתבונן איך שבעולמות יש כח אלקי המהווה את העולמות ומתלבש בתוכם להחיותם וכמ"ש ואתה מחי' את כולם כו', ומבשרי אחזה אלק' שיש בו חיות המחי' אותו כו', כמו"כ בכל דבר יש כח אלקי המהווה ומחי' אותו כו', וכמשנת"ל בפרקים הנ"ל פרטי ההתבוננות בזה, ועי"ז יתפעל בלבו באהבה נגלית המושכת את לבו לאהבה את ה' לרצות בהאלקות שבכל דבר (שלא ירצה בחיצוני' וגשמי' הדבר כ"א בהאלקי כו', שהרי האדם מקבל חיות מהדברים הגשמי', אך להיות שלא על הלחם לבדו יחי' האדם