תתלא

ועפ"ז יובן מ"ש וידבר אלקים כו' ויאמר אליו אני הוי', דהנה הוי' ואלקים זהו אצי' ובי"ע, וכנודע דעולמות בי"ע הן ש' אלקי' וכמ"ש בראשית ברא אלקים כו' ואצי' הוא ש' הוי' כו', ותכלית הכוונה הוא שיהי' חבור הוי' ואלקים דהיינו שהש' הוי' יאיר בגילוי בש' אלקי' והוא התחברות האצי' עם בי"ע כו', וזהו ע"י התורה כדאי' במד"ר ע"פ כל אשר חפץ ה' עשה משל למלך שגזר שבני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי עמד ובטל הגזרה, כך מתחלה השמים שמים לה' והארץ כו', עמד ובטל הגזרה ואני המתחיל וירד ה' על ה"ס ומשה עלה כו', וזהו שע"י נעשה התחברות אצי' עם בי"ע והוא שבי"ע יהי' כמו אצי' כו', וזהו שהמשיך משה שהכלים דבי"ע יהיו בבחי' איהו וגרמוהי חד כמו הכלים דאצי' כו' וכמ"ש בתו"א ד"ה בעצם היום הזה יצאו כו'. וזהו שהודיע למשה באומרו וידבר אלקי' אל משה כו' אני הוי' דהכוונה הוא שהוי' יאיר בש' אלקי' ויהי' האלקי' כמו הוי' כו', ולזה צריכים הקדמת יצי"מ כו', וזהו ג"כ לכן אמור אל בנ"י אני הוי' להיות גילוי ש' הוי'

כו'. וזהו וארא אל אברהם כו' ושמי ה' לא נודעתי להם, דמ"ש ש' הוי' אצל האבות זהו בחי' אצי' שבבי"ע לא בחי' אצי' ממש כו', וגם מה שהאבות המשיכו מבחי' אצי' לבי"ע וכמשנת"ל דהמשכת האבות הי' מאצי' (שמלאו החסרון דבחי' מל' כו' כמשנת"ל באורך) לא הי' באופן כזה שבי"ע יהי' כמו אצי' כו', וזהו דאברהם אברהם פסיק טעמא בגווייהו דנשמת אברהם בברי' אינה כמו באצי', וזהו דברי' אינו כמו האצי' כו', והיינו לפי שלא המשיכו מבחי' עצמות האצי' רק מבחי' בי"ע שבאצי' כו', אבל משה משה לא פסיק טעמא בגווייהו מפני שהמשיך מבחי' עצמות אצי' בבי"ע להיות בי"ע כמו אצי' כו'. וזהו וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי', שאין זה שהודיע לו את השם הוי' שזהו הי' כבר ידוע למשה ולישראל, רק הודיע לו דתכלית הכוונה הוא להיות התחברות ש' הוי' עם שם אלקים דהיינו שאלקים יהי' כמו הוי' כו', דבנפש הוא התחברות הנשמה שבגוף עם שרש הנשמה כו'.

קיצור. וזהו התחברות שרש הנשמה עם הנשמה שבגוף, דפנימיות המוחין ה"ז ג"כ למעלה מהארת הנשמה המלובשת בגוף, וכ"ש הכוונה פנימיות שזהו אצי' שבנשמה בחי' חי', ויחידה בחי' עצם הנשמה, ומ"מ הכוונה פנימיות היא בבחי' שכלי, וגם בחי' יחידה הנ"ל הוא בבחי' חוש השכל והחכ' (וי"ל שזהו מה שעצם הנפש הוא בחי' חכ' וכמשנת"ל פ' ר"ג) וז"ע ההתחברות, וי"ל שכ"ז בא אחר בחי' רעו"ד, וז"ע א' דם, דם בחי' חיצוניות בינה, והיא הארת הנשמה שבגוף, וא' הוא בחי' א"ס שבנשמה, שכשמתחברים זהו בחי' אדם. ובזה יובן מ"ש וידבר אלקים כו' אני הוי' התחברות הוי' באלקים גילוי בחי' אצי' בבי"ע דהיינו התחברות שרש הנשמה והנשמה שבגוף.