תתל

האלקות , והו"ע קולו של משה (דכל עלי' ודביקות הוא בשיר וניגון שבזה מתגלה האהבה והדביקות פנימי, והו"ע שה"ש), דשיר הלוים הוא מהשגה פנימיות דבינה, דלהיות שזהו השגה, ה"ז בשיר מסודר, וקולו של משה היא תנועה א' פתאומית, וזהו רע"מ הי' מנגן בכל מיני ניגון בצלותא תנועה א' הכוללת הכל, וזהו בחי' חי', ולמעלה מזה בחי' יחידה, שהיא עליית הנשמה בבחי' שיר פשוט, והוא דביקות עצם הנשמה בעצם א"ס, בחד קטירא אתקטרנא, בה' תתהלל נפשי, והוא שתדבק נפשו בהשגה אלקית מפני שיש לו בעצם טוב טעם באלקות (ובעבודה הו"ע אהבה בתענוגים מה שעצם נפשו מתענג על עצם אלקות למעלה מבחי' העונג דנקודת המושכל הנ"ל).

תד) ובכ"ז יובן ענין התחברות שרש הנשמה עם הנשמה שבגוף כו', דהנה הנשמה המלובשת בגוף הוא בחי' נר"ן דנשמה היא בחי' השגה כו', אמנם בחי' פנימי' המוחין וכ"ש בחי' הכוונה פנימי' שבמוח זהו שרש ומקור הנשמה, שהרי מדרי' אלו זהו בנשמות דאצי' כו', וכמשנת"ל פ' שצ"ט דפנימי' המוחין זהו בנשמות דאצי' שבבי"ע והכוונה פנימי' הנ"ל פ' ת"ג זהו בנשמות דאצי' ממש כו', וכן בכל נשמה הוא בחי' אצי' שבה בחי' מקיף דחי' כו', ומ"מ ה"ז בא כפי חוש הנשמה שבגוף דהיינו בנקודת ההשכלה דוקא לא בבחי' ראי' דחכ' כ"א בהשכלי דחכ', וגם בבחי' ידיעה מהפרטי' שזהו כמו השגה כו', וזהו התפעלות הנפש בגוף נקודת המושכל דזהו דוקא כאשר נקודת ההשכלה אצלו לא בבחי' נקודה כללי' לבד כ"א שנרגש בה גם הפרטי' דהיינו ידיעת הענין מהפרטים קודם שבא לידי השגה (והוא שהנקודה גופא היא אצלו בהתרחבות כו'), כי כאשר נקודת ההשכלה היא בבחי' כללי' ה"ז רק התבוננו' כללי' וידוע שאין זה התבוננות אמיתי כו', אבל הכוונה פנימי' שבמוח הוא למע' מהתבוננות פרטי' כי א"צ

להפרטים דבנקודת ההשכלה ה"ה יודע את הפרטים, וה"ז כמו השגה ולמעלה מזה כו' (וגם בחי' יחידה שבאה בבחי' הדביקות בענין אלקי ששומע גם שאינו מבין כו'), ה"ז מה ששרש ומקור הנשמה מאירה בהנשמה המלובשת בגוף כו', וי"ל שזה בא לאחר שמגיעים לבחי' שרש ומקור הנשמה, והיינו בהסולם דתפלה דראשו מגיע השמימה שבא לבחי' רעו"ד כו', אז ביכולתו לבא למדרי' זו שתהי' עבודתו בבחי' פנימי' המוחין (בבחי' רוח רעש ואש פנימי ועצמי בלתי מורגש וניכר כו') ובבחי' כוונה פנימי' שבמוח כו', וגם זאת שיהי' לו תענוג עצמי באלקו' (א עצם גישמאק אין אלקות) גם שאינו מבין ומשיג כלל כו'. וז"ע אדם א' דם דא' הוא בחי' א"ס אלופו ש"ע היינו בחי' א"ס שבנפש שזהו שרש ומקור הנשמה כו', ובא בבחי' דם שזהו הנשמה המלובשת בגוף כו', דדם הוא בחי' בינה דאהי' ברבוע כו', וכמשנת"ל פ' שצ"ח דמוח בינה מתפשט בחלל השמאלי שבלב כו' (ועמ"ש בלק"ת ד"ה לסוסתי ברכבי הא' דדם הו"ע האורות המתלבשים בכלים כו' וזהו בחי' בינה כו', וכמ"ש במ"א דחכ' היא למעלה מהכלים והיא מדרי' הד' שבאור

כו') והיינו הנשמה המלובשת בגוף כו', וא' דם הוא התחברות שרש הנשמה שמאירה בבחי' או"פ בנשמה המלובשת בגוף כו', והוא שהכחות פנימי' נעשים במדרי' נעלית ביותר ע"י גילוי העצמות בהם וכמו בכוונה פנימי' שבמוח ובתענוג עצמי שבמוחין כו', וזהו בחי' אדם כו'.