תתכט

הלוים הוא שבא מהכוונה שבמוח (וכידוע דלוים הם בחי' בינה) רק שבא בניגון מסודר לפי אופן הכוונה וכמא' שיודעין לכוון בשיר כו', היינו שיהי' השיר כפי אופן הכוונה כו', וזהו בבחי' פנימי' בינה כו', שהרי אומרים שירה על היין דיין מגלה פנימי' הנפש וכמו נכנס יין יצא סוד כו' (וכמ"ש במ"א מה שע"י היין פניו מאדימין שהוא התגלות החיות פנימי כו'), והיינו בבחי' פנימי' המוחין בהשגת עצם הענין האלקי שלא ע"י לבושי השגה כו', ומ"מ ה"ז בא בניגון מסודר לפי שבא מהשגה עכ"פ, וכנ"ל פ' ת"א דגם פנימי' המוחין ה"ז השגת פרטי הענינים רק בבחי' השגה פנימי' כו', וע"כ גם השיר והניגון בא בתנועות מסודרות כו'. אבל קולו של משה הוא בחי' השיר שבא מהכוונה פנימי' שבמוח שהוא בעצם נקודת המושכל, ועם היות שיש בזה ג"כ הרגש הפרטים הרי כ"ז הוא בעצם הנקודה כו', וההתפעלות בזה היא התפעלות עצמית נקודת המוח ונקודת הלב שמתפעל על עצם אור האלקי כו', ה"ז בא בשיר וניגון בלתי מסודר רק בתנועה א' פתאומית, דהיינו בלתי מכוונת שאינו מסודרת כלל מפני שאין בזה

פרטים כ"א באה מעצם הנקודה כו'. וכמו רע"מ הי' מנגן בכל מיני ניגון בצלותא דהיינו לא בניגון מסודר כו', ופי' בכל מיני ניגון היינו כמו תנועה אחת הכוללת כל מיני ניגון פרטי, וכמו שבהכוונה פנימי' הוא בבחי' הפרטים כמו שהן בעצם הנקודה כו', כמו"כ הניגון הוא תנועה א' הכוללת הכל כו'. וכוונה פנימי' זאת זהו בבחי' החכ' שהיא בחי' חי' כנודע, רק שזהו לא בחי' ראי' דחכ' שלמעלה מהשגה לגמרי כ"א בחי' נקודת ההשכלה בבחי' הפנימי' שבה וכמו שהיא בבחי' הפרטי' הנעלמים בה כו'. ויש עוד מדרי' שלמע' מזה והוא בחי' יחידה שבנפש שזה מה שעצמות הנשמה עולה בשיר בבחי' תענוג עצמי שלמעלה מהשגה לגמרי גם לא כמו הכוונה פנימי הנ"ל שזהו עכ"פ ידיעת האלקות, וגם זאת היא בחי' ידיעה כמו השגה מאחר שהוא ידיעת הענין בהפרטי' שבו כו' (רק שאינו כמו השגה פנימי' שזהו שהפרטים באים בהתגלות ממש ובציור השגה ממש דהיינו שמשיג את הענין האלקי כו' שאינו תופס בהעצם ממש כו', משא"כ בהכוונה פנימי' שאין זה בבחי' השגה ממש רק ידיעת הענין מהפרטים שבו וכמו קודם שבאו

לידי השגה שמאיר בהם העצמי כו' כנ"ל, ומ"מ ה"ז ידיעה וכמו השגה כו'), אבל בחי' יחידה הוא בחי' העונג עצמי דעצם הנשמה בעצמות א"ס כו', וכמו הרשב"י שאמר בחד קטירא אתקטרנא כו' וכמ"ש בה' תתהלל נפשי בעצמות הוי' ממש כו' (ומה שיכול להיות ממדרי' זו בכ"א מבו' בקונט' ההתפעלו' שזהו שכאשר שומע איזה ענין אלקי תדבק נפשו האלקי' ותמשך מאליו וממילא גם שאינו מבין כלל כו' שזהו רק מפני שיש לו תענוג עצמי באלקות מבחי' יחידה שבנפש כו', ער האט בעצם א געשמאק אין אלקות שזהו סיבת הדביקות שנדבקה נפשו בזה גם שאינו מבין כו', ומ"מ זהו דוקא כאשר שומע איזה השגה אלקית, כי זהו מה שמבחי' יחידה נמצא בבחי' המוחין שהתענוג העצמי באלקות (דער גישמאק) הוא במוחין דמשו"ז תדבק ותמשך נפשו כו').

קיצור. וז"ע פנימיות הכוונה שבמוח, והוא בחי' פנימיות החכ' שבנפש, רק לא בחי' ראי' כ"א שכלי, אך עצם המושכל באלקות, שתופס בזה עצם האור האלקי, ומתפעל בעצם נקודת המוח והלב בבחי' עלי' ודביקות בעצם

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.