תתכז

קיצור. ולמעלה מזה הוא הכוונה פנימיות שבמוח, והוא נקודת המושכל האלקי, דהנה פנימיות ההשגה עם שתופס בהעצם ה"ז רק בעצם הענין האלקי דהיינו ההתפשטות, ונקודת המושכל תופס בעצם האלקי (כמו שבנקודת ההשכלה מאיר עצם השכל), וענין נקודת המושכל הוא שבנקודה א' (והיא נקודת החכ') יודע הדבר לאמיתתה וא"צ לביאור ולברור וללבון הבינה, כי היא אצלו לא נקודה כללית כ"א יודע את הפרטים שבה, ואינם פרטים מורגשים כי לא נכנס בזה כלל רק שהנקודה עצמה היא בבחי' מרחב שבהנקודה יודע את הענין כמו שבא מהפרטים (ואם יבוא אל הפרטים לא יהי' אצלו התחדשות בזה), ובדוגמא כמו נקודת התמצית שבאה אחר השגת הפרטים.

תב) ויובן זה יותר מתפיסת הענין בדרך קצרה שהרי לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה דבהשפעת השכל מרב לתלמיד הרי משפיע לו תחלה כללות הענין בדרך קצרה שהוא בבחי' מועט המחזיק את המרובה כו', וכידוע דענין דרך קצרה זאת אינה העלמת דברים לקצר ולהעלים כו', אלא הענין הוא שיכלול כל ההשפעה ההיא בדברים קצרים שיהי' מיעוט הדברים מחזיקים כל האורך ורוחב שיש בהפרטים שבאותה ההשפעה כו', וכמ"ש הרמב"ם בפ"ב מהל' דעות ה"ד שיהיו דברי האדם מועטים ועניניהם מרובים, וכמו ל' המשנה שבהדברי' המועטי' יש בהם כל אריכות הפלפול שבגמ', וכמא' אילפא מי איכא מידי בברייתא דלא פשיטנא לה ממתניתין כו', והרי מ"מ מהדברים הקצרים אינם יודעים את הפרטים עדיין, וכמו לידע פרטי הדברים הנעלמים בהמשנה ה"ז ע"י אריכות הגמ' כו', אך מי שהוא חכם גדול ויש לו חוש בהשכלה ה"ה מקבל את הענין תיכף ויודע אותו, והיינו דכאשר שומע איזה דבר מושכל תיכף כאשר שומע הדברים הקצרים ה"ה משיג אמיתית הענין מתוך הדברים הקצרים ויודע היטב מה הוא הענין המושכל

והכוונה בזה (ער ווייס וואס דאס איז און וואס מי מיינט אין דעם) וא"צ להאריכות כלל, כי האריכות לא יחדש לו דבר שכבר יודע הוא את הענין ויכוון כל האריכות מעצמו, והרי בידיעה והשגה זו ה"ה משיג את הפרטי' הנעלמים בדברים הקצרים, שהרי אם משיג רק קיצור הענין כמו שהוא בגלוי בהדברים קצרים ואינו יודע את הפרטים הרי אין זה השגת אמיתי' הענין, אבל כשמשיג את המרובה המוחזק בהמיעוט הרי יודע אמיתתה של דבר, ומ"מ הרי אין כאן האריכות ממש כ"א מה שמשיג כל הפרטי' כמו שהן בהכלל היינו בהדברים הקצרים ה"ה משיג את עצם הענין המושכל למעלה הרבה מההשגה שע"י אריכות הפרטים שתופס בזה רק התפשטות הענין לא העצמי, וכאן הרי תופס את העצמי, ותפיסת העצמי אינו רק בבחי' כללית שאין זה ידיעה והשגה ממש לאמתתו של ענין, וכאן הרי יודע אותו גם מהפרטי' שלו הנעלמים בהדברים קצרים שמאיר אצלו בגילוי, ומה הוא הגילוי ה"ה העצמי של המושכל כו', דבנקודת ההשכלה כשהוא בדרך כללית לבד יש בזה עצם המושכל אבל אינו יודע עדיין מה הוא, הרי אין זו גילוי והגילוי הוא

דוקא בהשגת הענין שאז יודע מה הוא, אך הידיעה הוא רק בהתפשטות הענין לא בהעצם, אבל כאשר בהדברים הקצרים יודע הוא את הנעלם ונרמז בזה ולא שבא ונכנס בהפרטים כ"א מה שבהמועט יודע את המרובה ה"ז אצלו בגילוי ממש שהרי יודע את הענין מה הוא,