תתכו

מקננא בכורסי' דרך המסך שבין אצי' לברי' כו'), משא"כ בפנימי' המוחין ה"ה תופס בעצם הענין האלקי שלא ע"י לבושים כו', מ"מ מאחר שהתפיסא הוא ע"י השגה וההשגה היא בהפרטי' לבד וגם כל השגה הוא בחי' יש כו', אינו תופס בעצם האלקי ממש כו', אבל בנקודת המושכל שלמעלה עדיין מהשגה, הרי ידוע דבנקודת ההשכלה מאיר דקות הענין שכלי ועצם המושכל (מה שאח"כ כשמביא את הענין לידי השגה עם היות שזהו שמבאר ומפרט פרטי הנקודה אין עצם המושכל מאיר בזה כו', ולכן באמת בריבוי ההשגות מפני שמתרחק מעצם המושכל (היינו שהמושכל מתעלם) יכול לבא לידי טעות או עיקום ר"ל שהפרטים אינם כפי אמיתת עצם הענין, וצריכים בכל עת לשמור עצם נקודת המושכל שלא יטעה כו' וכמ"ש במ"א ונז' ג"כ לעיל פקצ"א, וזהו מצד התעלמות עצם המושכל בההשגה וכ"ש שדקות הענין מתעלם בההשגה כו'). וכמו"כ הוא באלקות דבנקודת המושכל נרגש עצם האלקי שבהענין, דכשם שבהשכלת הענין הרי בנקודת ההשכלה מאיר עצם המושכל, כמו"כ בהאלקי נרגש בזה עצם אור האלקי המאיר אצלו בגילוי ממש כו', ותוכן הכוונה

בזה הוא שבנקודת המושכל הוא יודע היטב כל הענין כמו שהוא לאמיתתו ומרגיש בזה את העצם האלקי כו'. דהנה השגה דבינה ה"ה מבארת את הנקודה דחכ', והוא שבנקודת ההשכלה אינו יודע עדיין את הענין לאמתתו וכ"ש איך ומה הוא כו', להיות שזהו עדיין בבחי' נקודה כללית ע"כ הגם שמאיר אצלו עצם המושכל ודקות הענין כ"ז הוא בבחי' כללות עדיין כו', ובהשגה דבינה הוא שמתבאר ומתפרט הענין ומשיג אותו היטב ואיך ומה הוא כו', וגם בבינה מתברר הנקודה דחכ' שיכול להיות בה בהעלם איזה הטי' שאינו אמת וע"י ההשגה מתברר הדבר כו', וכמו שאנו רואין לפעמים נופל לאדם איזה השכלה ונראה לו שהוא טוב וכשמביא זאת לידי השגה רואה שאינו כן, וכמו"כ בנקודת ההשכלה יכול להיות בהעלם הטי' שאינו אמת ומתברר ע"י הבינה כו', וכידוע דעיון דבינה הוא מקום הבירור כו' וכמ"ש בתו"ח ד"ה אלה תולדות נח, הנה כ"ז הוא בסדר ההשתל' דחו"ב דראשית גילוי השכל הוא בבחי' נקודה כללית ועדיין אינו יודע את הענין כו', וידיעת והשגת הענין ובירור הדבר הוא ע"י השגה דבינה כו', אבל במי שהוא

במדרי' זו דבחי' נקודת החכ' והיינו בבחי' כוונה פנימי' שבמוח הוא שבנקודת המושכל (קודם שבא לידי השגה ממש) הוא יודע את הענין לאמתתו, ואינה אצלו בבחי' נקודה כללית לבד, כ"א שיודע את הענין בהפרטים שבו אלא שאינו בבחי' פרטים ממש כמו בהשגה כ"א תוכנם ותמציתם שמאירים בדרך ממילא היינו לא שנכנס בהענינים הפרטי' (שאם יכנוס בהפרטים ה"ה ניתק מעצמות הענין), כ"א שבהנקודה הוא תופס את הענין עם הפרטים שבו, ואינם בבחי' פרטים מורגשים רק שידיעת הענין הוא כמו שידוע ומושג מהפרטים שבו כו', וכמו בנקודת התמצית שבא לאחר השגה שהוא מה שיודע עומק המושג כמו שבא מהשגת הפרטים (שזהו בחי' האין של היש דהשגה והוא מה שהיש דהשגה בא לבחי' אין כו', הרי לא יש בזה הפרטים דז"ע נקודת התמצית ששולל את הפרטים ובא רק אל הנקודה של המושכל איך הוא מושג מהפרטים שזהו עומק המושג כו', וידוע שמאיר בזה עצם ענין המושג כו'), כמו"כ הוא בנקודת המושכל קודם שבא לידי השגה שתופס בתחלה את הענין לא רק בכללות כ"א כמו שידוע מהפרטים שלו (שאינם בבחי' פרטים מורגשים כו').