תתכה

בטלים ומיוחדים בתכלית כמו קודם שנתהוו כו', דכאשר ההרגש הוא מצד העולמות נרגש בזה ביותר ההתחדשות שזהו ההיפך מכמו שהעולם הנראה כו', וע"כ בה' אחד שמצד אוא"ס ב"ה ה"ז בבחי' רשפי אש וכאשר הוא מצד העולמות ה"ז בבחי' רעש כו'), אבל הוא בעומק ופנימי' המוח (מצד פנימי' ההשגה כו') ובפנימי' הלב ביותר שירעש נקודה הפנימי' שבלב בלי יוכר לזולתו כלל רק הוא בתוך תוכו כו' (וכפחד פנימי שיחרד ויפחד בתוך פנימי' הלב עצור וכנוס בלי היכר כלל כו', וכמו ויחרד כל העם אשר במחנה שזהו בחי' חרדה פנימי' כו', דמ"ש וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק ה"ז בחיצוניות בהתגלות היראה כו', אבל מ"ש ויחרד העם ה"ז חרדה ופחד פנימי כו'). וכמו"כ התעוררות רוח ברוח החיים שבפנימי' הלב כו', והיינו שהוא חי בהענין דהענין האלקי הוא אצלו עם חיות גדול והוא חי בהענין (ער לעבט אין דעם) שאין זה חיות בהתפעלות כו', וכמו איש חי בעצם היינו שבכל ענין הוא חי ואין זה בהתפעלות, וכמו"כ הוא בבחי' רוח החיים שהוא חי בהענין האלקי כו', וזהו בחי' רוח רעש ואש שהכל הוא

בבחי' פנימי' עומק הלב כו'. ובזה ג"כ המדרי' חלוקות דבחי' רעש הוא פנימי יותר מבחי' רוח ובחי' אש יותר פנימי מרעש כו', אך בכללות הכל הוא בבחי' פנימי' כו', והיינו דבבחי' פנימי' המוחין שהיא ההשגה וההתבוננות בעצם הענין האלקי בלי לבושי השגה באיזה ענין שמתבונן אם בפסוד"ז או בהתבוננות דברכת ק"ש וק"ש כו' ה"ז תופס בהעצם שמאיר בעומק ופנימי' מוחו ולבו כו', וע"כ הכל הוא בבחי' פנימי' בתכלית הביטול בבחי' בלתי מורגש כו'.

קיצור. ויש בזה רוח רעש ואש והכל בפנימי' דהרשפי אש עם היותו בתוקף ביותר ה"ה טמיר ונעלם בלב ואינו ניכר כלל, והרעש הוא מהתחדשות קדושת העצמות, ומהביטול דעולמות שהו"ע ה' אחד שזה היפך מהנגלה (ואם ההרגש הוא האחדות דאוא"ס (הגם שמהווה) הוא בבחי' אש, ואם הרגש האחדות דהעולמות הוא בבחי' רעש), והוא ירעש בפנימיות מוחו ולבו וכמו חרדה פנימיות, ורוח הוא בחי' רוח חיים שבלב שהוא חי בכל הענין אלקי וכמו איש חי בעצם.

תא) והנה יש מדרי' עליונה מזה והיא הכוונה פנימי' שבמוח, והיינו התפעלות הנפש בגוף נקודת המושכל קודם שבא לידי השגה, והוא בחי' האין של ההשכלה האלקית שנתפס בזה העצם האלקי כו', דהנה בחי' פנימי' המוחין הנ"ל ה"ז בא בסדר דהשגה ממש רק שאינו בלבושי ההשגה כ"א בעצם הענין אבל כמו שהענין בא בהשגה כו', וא"כ ה"ה תופס רק בפרטי הענין לא בעצם הענין היינו בעצם נקודתו האמיתית, דכל השגה ה"ה בהפרטים של הענין לא בהעצם כו', א"כ ה"ז תופס רק בפרטי הענין כו', וע"כ גם מה שתופס בהאלקות שבהענין אין זה בעצם אור האלקי כ"א כמו שבא בהשגה שזהו הנק' הענין האלקי היינו ההתפשטות מה שבא בהשגה כו', ועם היות שזהו למעלה הרבה מבחי' חיצוני' המוחין שהיא ההשגה ע"י לבושי ההשגה, שזהו מה שתופס את הענין אלקי ע"י לבוש ומסך שהן הלבושים וההסברים שע"י תופס הענין, שגם בהרגש הענין האלקי בזה הוא כמו דרך מסך כו' (והדוגמא מזה למעלה הוא דאימא עילאה