תתה

הוה ויהי' שלמעלה מזמן ומקום ולמעלה מהעולמות כו' ע"כ אינו שייך בזה השגה כ"א הודאה לבד כו', וקראו בשמו דבשמו של הוי' שייך קריאה והמשכה מפני שבזה שייך הילול ושבח וכמ"ש יהללו את ש' הוי' כו', ועי"ז הוא הקריאה וההמשכה כו', ואח"כ בפסוד"ז שהוא לזמר העריצים הן החוחים והקוצים דנה"ב כו'. דכמו"כ הוא במדרי' דקדושה דכתי' רוממות אל בגרונם וחרב פפיות בידם וכתי' יתפרדו כל פועלי און להפריד ולהכרית יניקות החיצונים מן הקדושה כו', להיות כי סביב רשעים יתהלכון שהסט"א היא מסביב לקדושה מבחוץ כו', ופי' שהן מסביב לקדושה י"ל שז"ע הלבושים כו', שהרי בעצמות המדרי' דקדושה לא יש אחיזה לסט"א וכמ"ש בע"ח דבברי' מיעוטו רע וביצי' מחצה על מחצה ובעשי' רובו כו', כ"ז הוא בהלבושים לא בהע"ס ח"ו, וכן בנה"א בעצמות הכחות שלו לא יש תערובות רע כו', ומ"ש באגה"ק סי' י"ב תערובות רע שבנפשו היינו מה שבמדות ובדעת הו"ע המורגש שבהשתל' נעשה מזה רע והו"ע עה"ד טו"ר כו' וכמ"ש בלקו"ת בהבי' דמי מנה, אבל אחיזת החיצונים הוא בההתפשטות דנה"א בלבושים

דמחדו"מ כו'. גם י"ל מסביב היינו בחי' מקיפים דקלי' כו', וכידוע דבסט"א יש פנימי ומקיף וכמא' הקנאה והתאוה והכבוד כו', דתאוה שהן תאות אכו"ש וכה"ג שמעבה ומגשם מאד שעי"ז נעשה חלישות הנה"א, וכמא' תוקפא דגופא חולשא דנשמתא דתוקף החומריות עושה חלישות הנפש שנחלש כחו וגם מחשיך אורו כו', שהרי בכללות התלבשות הנה"א בגוף ונה"ב ה"ה בא בהגשמה עי"ז ובפרט בהתלבשות בחומריות הנה"ב שנחשך אורו כו', וה"ז גרוע מאד ומ"מ גרוע מזה יותר בחי' המקיפים דקלי' וכמו תאוות הלבושים והכבוד כו', דמי שהוא בתאוות לבושי תפארת או שרוצה להיות מכובד בעיני הבריות ה"ז מגדיר ומגביל את הנפש שאין בו שום תנועה חיונית האלקי' כו', ומכ"ש שרחוק מהפסד הצורה, דבעבודה מוכרח להיות הפסד הצורה החיצוני' כו', והוא רחוק מזה בתכלית (ער לאזט זעך גאר ניט צוא צוא דעם) וה"ז גרוע יותר מהפנימי מפני שהקלי' סובבו ומקיפו ר"ל, והעיקר הוא מפני שרחוק מן התיקון כו', דבפנימי' דקלי' יוכל להתתקן אבל במקיפים מפני התוקף ומפני ההגלמה שבזה שנגדר וגם נגלם מאד ה"ה רחוק

שיתתקן כו', ועז"א רוממות אל בגרונם וחרב פפיות כו', דרוממות הא"ס ה"ז מכרית הרע שמסביב, וכמו הנכנס להיכל המלך הרי קודם שרואה את המלך פועל עליו רוממות המלך שמתבטל לגמרי מעניניו הקודמים כו' ואח"כ כשרואה את המלך הביטול הוא מצד המלך כו', וכמו"כ בתפלה דענין התפלה הו"ע אני בצדק אחזה פניך כו', וע"י ההתבוננות ברוממות הא"ס נכרת אחיזת החיצונים אשר מסביב מבחוץ ולהיות התגלות הנה"א כו'.

קיצור. והנה כנס"י נק' ג"כ תמתי שמשלימים, וביאר הה"מ נ"ע ע"ד דמות כמראה אדם, האדם הוא ד' מ' וכשמתדבק בהקב"ה ה"ה אדם, הנה בכללות דם הוא הנפש החיונית, וא' הוא הנה"א דשרשו מש' הוי' במילוי אלפי"ן, גם הוא בחי' פלא (מופלא הסמוך לאיש) בחי' הרצון שבו, וגם כללות הנה"א לגבי הגוף ונה"ב שהן בחי' מדבר ודומם, וכאשר מאיר גילוי הנשמה בפנימיות בנה"ב זהו בחי' אדם, והוא ע"י התפלה, דהנה חשכת הלילה הוא התגברות החומריות, ובבקר מתחדש באור הנשמה, ועדיין הנשמה באפו, ולכן או' מודה אני רק הודאה