תתא

שצ) וזהו אנכי שלומי אמוני ישראל דבחי' מל' איהי עשיראה דכולהו ומשלמת כולהו שע"י הוא ההשפעה וההמשכה בבי"ע ובזה היא משלמת לבחי' ישראל דלעילא בחי' ז"א, דמבחי' ז"א א"א להיות עדיין ההמשכה בבי"ע כ"א ע"י המל' דוקא, ובזה נשלם תכלית הכוונה העליונה באצי' בחי' ז"א שזהו בכדי שיהי' הגילוי בעולמות כו' וכמשנת"ל פ' שנ"ג ושנ"ד, ולולא בחי' המל' הרי מבחי' ז"א עצמו לא הי' ההשפעה למטה רק ע"י המל' דוקא נשלם הכוונה העליונה ועש"ז נק' שלומי אמוני ישראל כו'. וענין או' אנכי שלומי אמוני ישראל הוא דשרש כח זה דבחי' המל' להיות גילוי המדות נמשך מבחי' עליונה יותר מבחי' המדות ומכל הע"ס בכלל כו', וכידוע דשרש הדבור הוא מבחי' מדבר שזהו בחי' הכתר כו', וזהו אנכי שלומי כו' דבכדי להיות שלמות זו הוא מבחי' אנכי דוקא כו', וכמ"ש מי שם פה לאדם כו' הלא אנכי הוי', פי' לאדם בקמ"ץ הוא האדם הידוע בחי' כמראה אדם דאצי' כו', ובכדי להיות פה לאדם בחי' הדבור להיות בבחי' השפעה וגילוי כו', זהו דוקא מבחי' אנכי הוי' דהוי' בחכ' ומבחי'

אנכי בחי' כ"ע שלמע' מהחכ' משם דוקא נמשך להיות בחי' פה לאדם כו', וכמו משה שהי' כבד פה וכבד לשון להיותו מבחי' מ"ה בבחי' ביטול בתכלית ע"כ לא הי' יכול להיות בבחי' השפעה וגילוי שהוא בחי' יש כו', וכתי' אלה הדברים אשר דבר משה ואי' במד"ר מאין לו דבור למשה ממ"ת דבמ"ת שנא' אנכי ה' עי"ז דוקא הי' לו דבור למשה כו'. וזהו שא' דהע"ה ארוממך ה' כי דליתני פי' דליתני הוא ל' דלת ופתח שהמל' היא בחי' דלת ופתח שע"י היא ההמשכה מאצי' לבי"ע (וכן ההעלאה מבי"ע לאצי' וכמ"ש זה השער לה' דא תרעא כו'), גם דלתני הוא ל' דלי' כמו דלה דלה לנו ל' שאיבה כו', דהנה נת"ל פ' שפ"ט דכח הדבור הוא בבחי' החכ' שז"ע עד שלא נבה"ע הי' מים במים כו', ואז בחי' הדבור הוא בבחי' ביטול שאינו בבחי' מהות בפ"ע כו', וזה שדוד הי' בר נפלי היינו כמו שהדבור כלול בח"ע שאינו בבחי' מהות בפ"ע כו', והדלי' הוא התגלות הדבור שנעשה בחי' מהות בפ"ע והוא השאיבה מבחי' החכ' (וכמו"כ ההמשכה מבחי' כח הגילוי שבכל ספי' או מבחי' הגילוי רק באצי' להיות הגילוי בבי"ע שזהו דוקא

כאשר המל' היא בבחי' פרצוף כו') להיות בבחי' מהות בפ"ע כו', ועז"א ארוממך הוי' שזהו דוקא כאשר בבחי' הוי' דחכ' נמשך תוס' אור מבחי' הרוממות דכתר כו' אז דוקא נמשך גילוי בחי' הדבור כו', וכמו עד"מ חכם גדול שטבע החכם הוא להעלים שכליו והשגותיו שלא לגלות לזולתו (וכמ"ש במ"א דענין ההשפעה הוא דוקא מבחי' מוחין דקטנות וכמו הקטן שאינו יכול לעצור בעצמו דבר כו', אבל מוחין דגדלות טבעו אדרבה להעלים דבר כו'), אבל כאשר ישיג שכלי' הרבה מאד ונביעות חדשות רבות שנובעים לו ממקור השכל, הנה ע"י ריבוי נביעות השכלים לא יוכל להסתיר ולהעלים הכל בעצמו ומוכרח לגלות מזה דבר מה לזולתו כו'. וכמו"כ הוא הדוגמא בבחי' החכ' כאשר נמשך תוס' אור מבחי' הכתר שז"ע ארוממך הוי' כו' עי"ז הוא הדלי' והשאיבה מבחי' החכ' להיות גילוי הדבור כו', וזהו אל יתהלל חכם בחכמתו כו' כ"א בזאת כו' זאת הוא בחי' ח"ת בחי' הדבור בזה דוקא יתהלל כו', דשרש המשכה זו היא למעלה מבחי' החכ' כו', והיינו שבאמת המל' שרשה למעלה מבחי' החכ' היינו מבחי' הכתר כו', וע"כ בכדי שיהי' גילוי המל' זהו ע"י ההמשכה מבחי' הכתר דוקא כו', ולכן המל' דוקא