תשצה

קדוש כהוי' כו', והיינו דבקדישין דעלמא הוא שקדוש ומובדל לגמרי ואם בא בהתלבשות אינו קדוש כו', אבל הוי' עם היות שמתלבש ה"ה קדוש ומובדל כו', ולזאת ע"י דבקות הכלים בהאור הרי נרגש בהם האור ואיך שהוא קדוש ומובדל היינו שאינו בבחי' מהות מדה כו', עי"ז הוא ביטול הכלי ג"כ בבחי' העדר המציאות כו'. ומ"מ אינו דומה ביטול הכלי לביטול האור, שהרי באוא"ס המאציל לא יש רק דעה זו שהא"ס הוא יש אמיתי וכולא קמי' כלא חשיב, והאור שרשו הוא מאוא"ס ב"ה, והדעה הנ"ל שבאוא"ס ב"ה הוא על האור שהוא כלא כו', וכ"ז נרגש בהאור וע"כ הביטול שלו הוא בבחי' ביטול עצמי ממש כו', משא"כ הכלים אין שרשם ומקורם מהאור ועם היות דמהתעבות האור נעשה הכלי ה"ז רק מעביות האור לא מהאור עצמו כו', רק מדבקות הכלי בהאור נרגש בהכלי איך שהאור אינו בבחי' מדה כו', ובהאור אין זה בדרך דעה על הכלי רק מה שהאור עצמו אינו בבחי' מדה כו', וגם שהרי בהאור גופא יש ב' ענינים שהוא מתלבש בהכלי ושהוא קדוש ומובדל, הרי יש בו ג"ז שהוא בבחינת התלבשות ותפיסא בהכלי כו', ועם

היות שזהו מצד הכלי היינו שהכלי תופסת בהאור ועושה אותו בבחי' מציאות כמהותה כו', מ"מ הרי גם האור הוא באופן כזה שהכלי תוכל לתפוס אותו ולעשות בו ציור ותמונה כו', שהרי באור עצמי אין ביכולת הכלי לעשות ציור ותמונה כו', הרי יש בזה גם מצד האור שהוא בערך כזה שתעשה בו הכלי ציור ותמונה כמהות הכלי כו', וע"כ משום כ"ז אין הביטול דכלי כמו הביטול דהאור כו', ומ"מ גם הכלי היא בבחי' ביטול מצד הדביקות שזהו בחי' ביטול במציאות כו', וזהו שבד"כ נק' ע"ס בלי מה בלי מהות שאינן בבחי' מהות ומציאות דבר כו'.

קיצור. והנה אדם אדמה לעליון לאוא"ס הפשוט בתה"פ, להיות שהאורות הן בבחי' דביקות במקורן ע"כ הן בבחי' ביטול בעצם שאינן בבחי' מציאות לעצמן, גם הכלים הן בבחי' ביטול בבחי' התכללות, והו"ע העדר תפיסת מקום, וי"ל בכלים ג"כ הביטול בבחי' דביקות, והוא בהאור, שעם היותו בבחי' התלבשות ה"ה בבחי' קדוש, וזה נרגש בהכלים, ומ"מ א"ד לביטול האור שזהו לגבי אוא"ס ששם רק הדעה דכולא קמי' כל"ח, והדעה היא על האור, משא"כ בהאור אין הדעה על הכלי, רק שהוא קדוש, ויש בו ב' ענינים שהוא בבחי' התלבשות והוא בחי' קדוש ג"כ, וז"ע ע"ס בלי מה.

שפז) אמנם גם במה שהן בבחי' מדות חסד גבו' ת"ת כו', הנה הכל הוא בבחי' פשיטות עדיין כו', שהחסד עם היותו בבחי' חסד ה"ה מ"מ עדיין בבחי' פשיטות שאינו בבחי' מציאות ממש כו', דהנה בחי' החסד דאצי' הוא עד"מ כמו התעוררות והתגלות החסד שבא בלב איש הטוב והחסד בעצם טבעו, הרי טרם שבא לכלל גילוי בלב לא הי' ניכר מציאת חסד כלל כי הי' בלבו בהעלם והוא בחי' היולי שזהו בכח ולא בפועל כו', דעם היותו איש הטוב בעצם וה"ה עלול להתעורר בטוב וחסד תמיד (והיינו מפני שמדת חסדו היא בבחי' המשכה משרשה ומקורה העצמי כו', שהרי מדת החסד העצמי הכלולה בעצם הנפש יש בכאו"א גם במי שאינו איש החסד, ומה שזה הוא איש החסד ועלול להתעורר