תשצד

הנער עבד כו', איזה יתרון מצא בו לגבי בנימין באומרו שיבחר בו דוקא כו'. ובזהר אי' דהגשת יהודה ליוסף הו"ע סמיכת גאולה לתפלה, דגאולה הוא בחי' יסוד וכמ"ש אם יגאלך טוב יגאל וכתי' אמרו צדיק כי טוב כו' ותפלה בחי' מל' כמ"ש ואני תפלה כו', וכן יוסף ויהודה יוסף בחי' יסוד וכמ"ש ויוסף הוא המשביר כו', ויהודה בחי' מל' והו"ע התפלה, וכמ"ש גבי יהודה הפעם אודה את ה' וכתי' ותעמוד מלדת בחי' צלותא דמעומד כו', אך צ"ל דשם הלא סמיכת גאולה לתפלה הוא סמיכת יסוד למל' וכאן הי' הגשת יהודה ליוסף כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל דבכדי שיהי' הגילוי בעולמות בי"ע זהו ע"י שנתצמצם בבחי' ציור אדם דע"ס דאצי' כו', דאוא"ס שלפני הצמצום הגם שהוא בבחי' שייכות אל העולמות הרי אינו בערך העולמות כלל להיות בבחי' גילוי בעולמות כו', רק ע"י הצמצום שנתצמצם האוא"ס ויש כמה צמצומים צמצום הא"ס וצמצום א"ק וסוד הדיקנא כו', עד שבא בבחי' ציור אדם דאצי', יכול להיות הגילוי בבי"ע כו'.

שפו) והנה ידוע דפי' אדם הוא אדמה לעליון, עליון הוא בחי' אוא"ס הפשוט בתכלית הפשיטות כו', ואדם דאצי' עם היות שזהו בחי' ע"ס כו' ה"ה אדמה לעליון כו', והנה בנפש ענין אדמה לעליון נת"ל פ' שס"ח שזהו בחי' כי לא אדם הוא שבאדם, והיינו בחי' רעו"ד שהוא הרצון פשוט שלמעלה מטו"ד כו', והלא מדרי' זו למעלה היא למעלה מע"ס וגם בנפש האדם ה"ז למעלה מחכ' כו' (רק מה שיש טעם כמוס כו'), וכשאומרים דאדם דאצי' הוא אדמה לעליון צ"ל שהע"ס גופא הן בבחי' אדמה לעליון כו', והיינו להיותן בבחי' ביטול בתכלית באוא"ס המאציל עד שאינן בבחי' מהות יש ודבר בפ"ע כלל כו', וכמ"ש לך ה' הגדולה והגבורה כו' שמדות הגדולה והגבו' בטלים לך כו', וכמא' איהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד דהן בחי' האורות והן בחי' הכלים ה"ה מיוחדים ממש באוא"ס המאציל ובטלים ממש שאינן בבחי' מהות ומציאות דבר כו', שהרי האורות דאצי' ה"ה בבחי' אור הדבוק במקורן ונרגש בהם הדעה האמיתית שבאוא"ס ב"ה שהוא ית' היש האמיתי והכל הוא בחי' אין כו', ועי"ז הוא הביטול שלהם

דהוא לבדו הוא ואין זולתו כו', וא"כ הרי אינן בבחי' מציאות דבר כו', וכמו"כ בבחי' הכלים הביטול שלהם הוא בבחי' ד"ע כמשנת"ל פ' רצ"ב ורצ"ד. והנה לעיל שם נת' דביטול דכלים הוא בבחי' התכללות וכמ"ש בסש"ב המשל כאותי' המח' בעודם כלולים בכח חכמתו כו', דהיינו בבחי' התכללות לא בבחי' דבקות, וההפרש בזה דבבחי' דבקות הביטול הוא ביטול בעצם להיות שנרגש בו מקורו איך שאין זולתו כו', אבל בבחי' התכללות הביטול הוא בבחי' העדר תפיסת מקום שאין זה ביטול בעצם המציאות כו', וכמו חכם קטן לגבי חכם גדול הגם שאינו תופס מקום בעיני עצמו (בל"א ער פאר לירט זיך לגבי'), אין זה ביטול בעצם שהרי כשמתרחק ממנו ה"ה במציאות דבר כו', וכמו"כ הביטול דכלים הוא רק הביטול דהעדר תפיסת מקום כו', ומ"מ הרי ג"ז ביטול כו'. וי"ל שגם בכלים יש ביטול שמצד הדבקות שהרי הכלים הן בבחי' דביקות בהאור המתלבש בתוכם כו', והאור עם היות שמתלבש בתוכם מ"מ ה"ה קדוש ומובדל מהם כו', ור"ל דמה שמתלבש בתוכם זהו שהאור הוא בבחי' תפיסא בהכלים ונעשה כמהות הכלים כו' ומ"מ הוא קדוש ומובדל מהם כו', דז"ע אין קדוש כהוי' דאי' בזהר ע"ז כמה קדישין אינון ולית