תשצ

באמת עצם עניני התורה הן למעלה מהשכל, כי זה שהעצמות מתעצם בחכ' אין זה שהכלי תופס את האור ועושה בו ציור, כ"א שהעצמי עושה ומודד א"ע כבי' בבחי' חכ', והוא באמת בחי' אור בלא כלי ולכן ד"ת אין מק"ט, והעצמי ועצמות החכ' בא גם בבחי' אותיות התורה.

שפד) וביאור הענין בכללות ההפרש בין תפלה לתורה ילה"ק מ"ש באו"ת מהה"מ ז"ל ע"פ עשה לך שתי חצוצרות כסף חצוצרות חצי צורות (היינו הקב"ה וכנס"י הם כבי' חצי צורות שמשלימים זא"ז, ונראה הכוונה על בחי' האור והגילוי דא"ס ב"ה וכן בנש"י בחי' ההתגלות של הנשמה כו'. דהנה כתי' יונתי תמתי ואי' במד"ר תאומתי לא אני גדול ממנה ולא היא גדולה ממני והיינו בחי' ז"א ומל' כשהן שוין בקומתן וכתר א' לשניהם כו', ובנפש הוא בחי' יחידה שבנפש שדבוקה בבחי' יחיד כו', והו"ע ובו תדבקון דבקות עצם בעצם שהן כדבר א' ממש כו' וכמ"ש בסי' בד"ה אחרי ה' תלכו, ועל בחי' ומדרי' זו אינו שייך חצי צורות שמשלימות זא"ז שהרי זהו בחי' העצמות שזה בבחי' שלמות בעצם כו'. אמנם ענין צורה הוא בחי' ההתגלות לא העצמות ממש, ובזה הוא שמשלימות זא"ז כו', וזהו ג"כ ענין תמתי שמשלמת אותו כבי'. דהנה כתי' אנכי שלומי אמוני ישראל ואי' במד"ר ויגש פצ"ד זו סרח בת אשר שהשלימה מנינן של ישראל במצרים לשבעים נפש, וע"פ הקבלה זהו בחי' מל' דאצי' כדאי' בזח"ג דק"פ ע"ב

בגין דאיהי שלומי אמוני ישראל משום דאיהי עשיראה דכולהו שמשלמת בחי' ישראל דלעילא לעשר, וכידוע דז"א הוא בעל ט"ס ולכן מנין מ"ע הן רמ"ח שהן רמ"ח אברים דז"א שהוא ט"ס וטפ"ט פ"א ורת"ס הן רמ"ג וה"ח המגדילים הן רמ"ח, ומל' משלמת לעשר, וכן בכל ספי' דז"א כמו בחי' חכ' דז"א היא ט"ס לבד וכן החסד דז"א כו', והמל' שבכל ספי' היא משלמת את הספי' לעשר ספי' ומבחי' המל' שבכל ספי' נבנה בחי' המל' בפרצוף בפ"ע והיא משלמת את הז"א לע"ס כו'. וביאור הענין שהמל' היא משלמת כו', הנה כתי' מלכותך מכ"ע ופי' מלכותך הוא בחי' מל' דא"ס כמו שהיא קודם הצמצום שנק' מלכותך להיותה כלולה בעצמותו ומיוחדת בו, שעז"א עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד שמו הוא בחי' מל' כמ"ש מלך שמו נקרא עליהם כו', ונק' שמו להיותה בחי' הארה לבד ולא עצמי והוא הנק' אור א"ס כו', וידוע דענין אור הוא שזהו רק הארה ולא עצם ולכן אינו פועל שינוי בעצם, וכמו אור וזיו השמש שאינו נוגע כלל בהשמש אם מאיר האור או שאינו מאיר כו' וכמשנת"ל באורך פנ"ג עד פנ"ח, וזהו ג"כ ענין שמו

שהוא התפשטות הארה לבד כו' וכמשנת"ל, ובעצמות גופא הוא בחי' האור השייך אל העולמות כו', דלהיותו רק הארה לבד ולא עצמי שגם בהאור אין זה עצם האור כ"א בחי' התפשטות וגילוי בעצמותו גופא כו', ע"כ הוא בבחי' שייכות אל העולמות כו', ועז"א בע"ח דטרם שנאצלו הנאצלים הי' אור עליון פשוט ממלא כל המציאות כו', וכן לאחר הצמצום נמשך הארה מבחי' מל' דא"ס ונמצא בכל העולמות בשוה, וכמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא פי' אני הוא בחי' עצמות אוא"ס שלפני הצמצום ה"ה מלא בשמים ובארץ בשוה כו'. והנה בחי' אור זה עם היות שהוא בחי' הארה לבד מ"מ ה"ה כמו העצם שהוא בבחי' א"ס ובבחי' בל"ג כו', שזהו ההפרש בין אור ושפע, דשפע הוא רק לפי אופן