תשפו

דע"י השמחה הוא בבחי' אם הבנים להיות התגלות המדות כו'. וזהו הסיבה מה שיש בעובדי ה' שגם כשמתבונן באיזה התבוננות ויודע ומשיג הענין ומ"מ אינו מתפעל בלבו בהתעוררות אהבה כו', ויכול להיות שגם במוחו אינו מתפעל כו', אך גם אם מתפעל במוחו אינו מתפעל בלב כו', וסבת הדבר מפני שההתבוננות היא בקרירות שאין לו טוב טעם וחיות בההתבוננות ומשו"ז אינו בא בגילוי בלב כו', ומובן שזהו בבחי' חיצוניות המוחין שהגילוי מן המוח אל הלב הוא דרך מיצר הגרון ונמשך בזה רק הבכן לבד כו', אמנם הסבה מה שאינו בא אל הלב הוא מצד העדר החיות כו', וכאשר יש לו טוב טעם וחיות בההתבוננות שז"ע השמחה כו', ה"ז בא ללב להתעורר ולהתפעל כו', וגם בזה הכוונה דוקא בשמחת נפשו בהרגש הענין האלקי שישמח נפשו על האלקו' וזה גורם התלהבות ועליות נפשו לאלקות כו' (דהשמחה בההשגה עצמה יסתפק בזה ולא יהי' בבחי' התלהבות כ"א בהשמחה על האלקו' המושג כו'), וג"ז הוא ע"י העמקת הדעת דוקא, כי בכדי שיהי' לו חיות בהענין זהו ע"י שמקשר א"ע בהענין ומעמיק לידע ולהשיג איך ומה

הוא הענין (דלבד השגת הענין צ"ל הידיעה איך ומה הוא בל"א ווי איז דער ענין דערפון, ווי איז דאס), דבזה דוקא הוא הנחת הענין במוחו (עס לייגט זעך בא עם א(דער ענין זייער גוט) ומאיר אצלו הענין ואז יש לו טוב טעם וחיות בהענין (ער לעבט אין דעם ענין און דער ענין לעבט בא עם כו'), וזהו השמחה על הענין האלקי, ועי"ז בא הענין בלב להתלהב ולהתפעל על הענין האלקי כו', וזהו עיקר התפלה להיות התלהבות הלב ע"י השגה והתבוננות כו'. וזהו ההתחברות דתפלה שהיא מל' התופל כלי חרס כו' דהיינו התחברות הנפש עם אלקות בבחי' העלאה מלמטלמ"ע כו', דתפילין ג"כ ל' התחברות והוא ההתחברות מלמעלמ"ט ותפלה הוא ההתחברות מלמטלמ"ע כו', וז"ע שארז"ל תפלה כנגד תמידין תקנו, וידוע דקרבנות הן בבחי' העלאה מלמטלמ"ע שז"ע הקרבת הבהמה שהוא מיסוד האש דבעבודה הו"ע התגלות יסוד האש האלקי שבנה"א כו', וצ"ל מנחה ונסכים בקרבנות שזהו ההמשכה שע"י ההעלאה כו', וכמא' כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה כו', דק"ש הוא העלאה ותפילין המשכה כו' וכמ"ש בלק"ת

ד"ה ענין הנסכים, גם ענין הקרבנות שהוא הקרבת הבהמה הגשמי' שנכללת באש שלמעלה, כמו"כ הוא בעבודה בתפלה הקרבת הנה"ב להיות בבחי' אה' לאלקות כו', והיינו דהן מצד הנה"א והן מצד הנה"ב ה"ז בבחי' העלאה מלמטלמ"ע כו'.

קיצור. ובעבודה הו"ע תפלה ותורה, תפלה העלאה מלמטלמ"ע הגם דהתבוננות והשגה הוא גילוי אור בנפשו, עיקר הכוונה בזה הוא התלהבות והתפעלות הלב, ולכן צ"ל דעת דוקא דע את אלקי אביך ועבדהו, והוא הרגש הענין האלקי המושג, דהשגה לבד הוא בבחי' ריחוק, וע"י הדעת הוא בבחי' הרגש פנימי להיות התפעלות הלב, וזהו ג"כ ענין העבודה בשמחה שהוא החיות והטוב טעם בההתבוננות, שזהו ג"כ ע"י הרגש האלקי, ועי"ז בא ללב להתפעל על האלקות, וזהו תפלה ל' התחברות התחברות הנפש באלקות, ותפילין הוא ההתחברות מלמעלמ"ט, והו"ע עולה ומנחה, תפלה במקום הקרבנות בחי' העלאה, גם קרבן הוא עליית הנה"ב.