תשפה

הנבראים ואין העלאת מ"ן מגיע לשם וההמשכה היא מצ"ע וע"כ אינה לפ"ע הכלים כו', ומ"מ צריכים להיות כלי לזה רק שההמשכה היא לא לפי הכנת ולא לפ"ע ההעלאת מ"ן כו'. ונת' שזהו ההפרש בין ג"ע לתחה"מ דבג"ע מי יעלה בהר ה' בבחי' העלאה מלמטלמ"ע וע"כ יש בזה חילוקי מדרי' דלגעה"ע זוכים רק נשמות גבוהות ורוב הנשמות עולין לגעה"ת ויש בזה עליות ממדרי' למדרי' לפי אופן העבודה בעוה"ז כו', ובתחה"מ יהי' הגילוי לכל ישראל ולא יהיו עליות מפני שתהי' ההמשכה בבחי' מלמעלמ"ט כו'.

שפא) והנה בעבודה ב' הענינים הנ"ל דמלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע הו"ע תפלה ותורה, כי התפלה הרי עיקר ענינה רק להיות בבחי' התלהבות הנפש והסתלקות מלמטלמ"ע ברשפי אש התשוקה לאלקים חיים כו', וע"ז הוא כל ההשגה וההתבוננות אלקי שבתפלה כו', שהרי כל עניני התפלה הם עניני התבוננות הנה כ"ז הוא בכדי שיהי' התלהבות רשפי אש התשוקה והצמאון כו', דעם היות דההשגה לעצמה ה"ה בבחי' גילוי אור בנפשו כו', דבאמת בכל ענין שמתבונן צ"ל בו השגה גמורה בעומק ותוכיות הענין ואיך ומה הוא כו', שעי"ז מאיר הענין בגילוי בנפשו כו', מ"מ תכלית הכוונה בזה הוא שיהי' עי"ז הרצוא לאלקות כו'. ולכן העיקר בהתבוננות הוא העמקת הדעת וכמ"ש וידעת היום כו' דע את אלקי אביך כו', והוא שיקשר דעתו בחוזק בהענין עד שיהי' נרגש אצלו הענין דאז דוקא יתעורר בלבו כו', וכידוע דבהשגה לבד לא תהי' ההתעוררות כ"א בבחי' הדעת דוקא שהוא ההרגש כו', וכמו גם בגשמיות יכול להיות שיבין באיזה דבר שהוא טוב ומ"מ לא יתפעל לרצות בהדבר מפני שאין הענין נרגש אצלו ודוקא ע"י הרגשת

הענין הוא מתפעל ברצון ואהבה כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה וידעת היום, וההרגש בזה אינו רק הרגש השכל וההשגה כ"א הרגש הענין האלקי שבזה כו' והוא הרגש תוכיות הענין המושג בהשגת הדבר כו'. וכמו במשפיע ומקבל כאשר משפיע לו איזה סברא והשגה עמוקה יאמר לו שומע ומרגיש אתה מה שבזה (בל"א הערשט דו וואס אין דעם איז), והיינו שמעוררו על תוכיות הענין מה שנמצא בזה (דער נייס אדער די רייכקייט וואס אין דעם איז), וכמו"כ הוא בהתבוננות שצ"ל העמקת הדעת דהיינו הרגש הענין האלקי המושג כו', והרגש הענין הוא שבא בבחי' הרגש פנימי בנפשו בבחי' קירוב אליו ומתעורר בהתפעלות אה' ורצוא כו', דבהשגה והתבוננות לבד הענין מרוחק ממנו ואינו מתפעל בזה, וכמו שלא יתפעל האדם בדבר המופלא ממנו וכמו בעושר מופלג במי שאינו שייך לזה, אם כי יבין טוב הדבר לא יתפעל בזה מצד הפלאת הדבר כו', וכמו"כ בהשגה לבד הענין עדיין מרוחק ומופלא ממנו, וע"י הרגש הענין הרי הענין מתקרב איליו ומתפעל ברצוא כו' (ונמצא דהעמקת הדעת פועל ב' ענינים הרגש הענין המושג דהיינו הרגש פנימי'

ותוכיות הענין המושג, וההרגש פנימי בנפשו דהיינו שנרגש הענין בפנימי' בנפשו והוא קירוב ושייכות הענין אליו כו', והא בהא תליא כו' ועמ"ש בד"ה תקעו עת"ר בענין הדעת המבו' שם). וזהו ג"כ ענין העבודה בשמחה וכמ"ש עבדו את ה' בשמחה כו' שע"י השמחה הוא שנעשה הרשפי אש כו', וכידוע בענין אם הבנים שמחה שהשמחה היא בבינה דכאשר משיג ענין אלקי ישמח בנפשו מאד ע"ז וע"י שמחת נפשו יתפעל בבחי' רשפי אש התשוקה והתלהבות כו' וכמ"ש בבה"ז פ' תזריע על מאה"ז דמ"ט, וזהו אם הבנים שמחה