תשעח

ונסוע ברצו"ש שעי"ז הוא העלי' ממדרי' למדרי' כו', וא"א להיות אהוי"ר בלי ידיעת והשגת אלקות כו', שע"ז צריכים הרבה יגיעה יגיעת נפש ויגיעת בשר לידע ולהשיג היטב ושיוקלט במוחו ויתעורר באהוי"ר כו' (וגם יש בזה חילוקי מדרי' בנשמות בשרשן ומקורן למעלה דלפי אופן כזה הוא עבודתה בהשגה אלקית ובאהוי"ר שלה כו'), וגם צריכים לידע הדרכים והנתיבות והן דרכי העבודה איך לעבוד את ה' כו' והוא אמיתי' רצה"ע באופן העבודה שלא יטעה בזה, ובדוגמא כמו שאול גבי צאן עמלק שהי' כוונתו לטוב וחשב שיהי' בזה בירור גדול והמשכת אור נעלה כו' וטעה בזה כו', וכמו"כ הוא בעבודה שצריכים לידע את הדרך האמיתי שעי"ז יכולים להתקרב אל אלקות, וכאשר טועה בזה ולוקח לו דרכים שאינם אמיתי' ה"ה תועה בדרכו ואדרבה מתרחק יותר כו', ובפרט שצ"ל בירור וזיכוך החומריות דגוף ונה"ב והלבושים דמחדו"מ כו', שבאם אינו מזוכך בכחותיו הטבעים ולבוש בלבושים צואים כו' הרי א"א כלל לעלות ואינו כלי כלל לאלקות כו', וע"י זיכוך החומריות ותיקון הלבושים עי"ז דוקא נעשה כלי לגילוי

אור אלקי כו', והיינו שהן לבושים שבהם וע"י עולים בהר ה' כו', ואחר כ"ז כשישנם התנאים הנ"ל הרי הנברא בכח עצמו אינו יכול לעלות רק עד שרשו ומקורו והיינו בבחי' הארת אוא"ס שצמצם עצמו להיות מקור לעולמות כו'. וכידוע ההפרש בין קיום המצות של האבות להמצות שניתנו לנו במ"ת, דהנה קיים אאע"ה כל התו' כולה עד שלא ניתנה וכן כל האבות, והרי לא הי' להם מצות מעשיות בפועל, וכמה מצות שלא הי' אפשר להיות כלל בימי האבות וכמו מצות תפילין שכ' בהם יצי"מ והרי לא הי' עדיין שעבוד מצרים כו', וכמו סוכה זכר לענני כבוד כו' וכה"ג, רק שהי' קיום המצות שלהם ברוחני' בעבודה שלהם בבחי' רצו"ש כו', דכללות התומ"צ הו"ע רצו"ש וכמו בתו' דכתיב מימינו אש דת כו', וכן המצות הן בבחי' רצו"ש דמ"ע הן בחי' רצוא, וכמו שאנו מברכים על המצות אשר קדשנו במצותיו קדשנו הוא ל' הבדלה והו"ע הדבקות בבחי' רצוא שהרי העושה את המצות הרי בשעה שהוא עושה את המצוה ה"ה רץ לעשות רצון קונו כו', ומקור מ"ע הוא האה' דהמקיימן באמת הוא האוהב את ש' הוי' וחפץ לדבקה בו כו',

ומל"ת הן בחי' שוב דמקורן הוא בחי' היראה והביטול בנפש שירא לעלות רק להיות בבחי' שוב כו', וידוע דמל"ת גבוהים ממ"ע והוא במדרי' שא"א להגיע לבחי' זו כ"א בבחי' לא דוקא כו', כך בבחי' השוב הוא שא"א להגיע לבחי' זו בבחי' רצוא כ"א בהביטול דשוב כו', וזה הי' קיום המצות דהאבות בהעבודה דרצו"ש כו'. ועיקר ענין רצו"ש הוא בבחי' סוכ"ע והיינו במקום שא"א לידבק שם בהשגה גמורה ודביקה כ"א בבחי' רצו"ש כו', וכמ"ש בס"י בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר ואם רץ לבך שוב למקום כו' שזהו רק בבחי' נוגע ואינו נוגע כו', ובשכל הו"ע שיעור השכל שאין זה השגה כ"א בדרך השערה לבד כו', והיינו בבחי' סוכ"ע שהרי בחי' ממכ"ע הו"ע עו"ע שהעלול דבוק בעילתו ויש יכולת נפש האדם לידבק בזה בהשגה ובאהוי"ר כו', אבל בבחי' סוכ"ע א"א להיות בבחי' השגה כ"א ע"ד רצו"ש דוקא ועי"ז נמשך האור מלמעלה ג"כ בבחי' מטי ולא מטי כו'. וזהו הי' עבודת האבות בבחי' רצו"ש הלוך ונסוע כו' שעי"ז המשיכו את האור, והו"ע קיום המצות שלהם כו'. ומ"מ ארז"ל ע"פ לריח שמניך טובים כל המצות

שעשו האבות ריחות היו בחי' הארה לבד אבל אנו שמן תורק שמך בחי' המשכה עצמי' כו', וזהו שניתן במ"ת מלמעלה שניתן להם בחי' העצמות כו', אבל האבות בכח עצמן המשיכו רק בחי' הארה כו', והיינו מפני שהנברא בעצמו אינו יכול להגיע רק עד שרשו ומקורו כו' (והגם דשרש הנשמות הוא בבחי' עצמי' וכמ"ש בנים אתם כו', מ"מ הרי הנשמה כמו שירדה למטה הרי נעשית בבחי' נברא וכמא' אתה בראתה כו', וגם הרי לא ירד עצם שרשה ומקורה למטה גם בנשמות דאצי', וכמ"ש בסש"ב פל"ז וז"ל כי גם שיהי' צדיק גמור עובד ה' ביראה ובאה"ר בתענוגים לא יגיע למעלת דבקותו בה' בדו"ר בטרם ירידתו לעוה"ז החומרי לא מינה ולא מקצתה ואין ערך ודמיון ביניהם כלל כו' עכ"ל, והיינו שרק הארה ומקצת מהנשמה הוא שירדה למטה כו', וי"ל דזהו משארז"ל ב"ר פי"ד בעוה"ז בנפיחה ולעתיד בנתינה כמ"ש ונתתי רוחי בכם כו', דלעתיד תהי' המשכת הנשמה בבחי' נתינה מלמעלה שיומשך מהות ועצמות הנשמה ממש, ועכשיו בנפיחה ה"ז בחי' הארה לבד כו', והעבודה בבחי' הארת הנשמה מגיע רק בשרש ומקור הנבראים היינו

בההארה אלקית שבאה בבחי' התלבשות בעולמות כו', ומ"מ יש בנשמה גם עכשיו בחי' ומדרי' זו דנתינה וכמו נשמה שנתת בי כו', ובכח התשובה האמיתית דוהרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה כו' להמשיך בחי' עצמות א"ס כו', וי"ל דלהיות שהנשמה בעצם היא בבחי' נתינה והיינו דשרשה מבחי' העצמיות ע"כ יש בה כח לקבל את התורה בבחי' נתינה כו', אבל מה שהוא בהתגלות בנשמה הוא בחי' הארה לבד ויכולה להגיע בכח עצמה רק לשרשה ומקורה היינו ההארה שבאה בבחי' צמצום להיות בבחי' שרש ומקור כו'), וג"ז הוא דוקא ע"י הזדככות גדולה הן בגופו והן בנשמתו שיהי' בבחי' כלי לגילוי האור כו', וכפי הכנת הכלי דהיינו הזיכוך כו' וכפי אופן העבודה בפרטי המדרי' דנר"ן כו' כן הוא המשכת האור כו'. אמנם ההמשכה מלמעלמ"ט זהו מעצמות א"ס ב"ה שאינו בערך ובגדר העולמות כלל ולא נתצמצם כבי' שהנבראים ימשיכו זאת, רק שנמשך ומתגלה בחפץ ורצון עצמי מצד עצמו כו', וזהו כללות הענין דאלפים שנה קדמה תורה כו' והן בחי' המוחין בכלל שאינם בבחי' שייכות אל העולמות כו', דבחי' המדות הן שייכים

אל העולמות וזה שנתצמצם בערך העולמות שהנבראים ימשיכו זאת בעבודתם, אבל המוחין בכלל היו גם אם לא היו העולמות ואינן לצורך העולמות כו'. והנה לעיל נת' שגם המוחין שייכים אל העולמות (עמשנת"ל פמ"ז ומ"ח) דבד"כ זהו מה שנתצמצם כבי' בבחי' מראה אדם הוא לצורך העולמות והנבראים שבעבודתם ימשיכו התגלות בחי' ומדרי' זו כו' (וכמשי"ת), וגם האור שלמעלה מבחי' מראה אדם ומ"מ הוא בבחי' שייכות אל העולמות ומגיע שם העלאת מ"ן דנבראים כו', אבל בחי' עצמות א"ס אינו בגדר שייכות אל העולמות כלל וכלל וההמשכה היא רק מצד עצמו כו'. וי"ל דזהו ג"כ מ"ש בע"ח בענין סבת התהוות העולמות בכדי שיכירו גדולתו ויזכו להיות מרכבה כו', וכן בכדי שיתגלו שלמות כחותיו ופעולותיו כו', וכן מ"ש בזהר בגין דישתמודעון בי' דהיינו שיהי' ידיעת אלקות בעולם כו', כ"ז הוא בהאור השייך אל העולמות כו', אבל בעצמות אינו שייך זה וכל המשכת העצמות הוא רק מצד חפץ העצמות להשפיע ולגלות עצמו כבי' כו',