תשעה

ועל פי זה יובן מה שכתוב פדה בשלום נפשי דהפדי' בשלום הוא כענין קומה ה' למנוחתיך שאין צריך למלחמה רק שנעשה הפדי' ממילא כו', וזהו שאמרו רז"ל כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים כו' דעל ידי התורה נעשה הבירור בדרך ממילא כו', והיינו בבחי' פנימיות התורה שהרי חיצוניות התורה נתלבשה מ"מ בענינים גשמיים כו' (והרי זה כמו הילוך הארון במדבר כו' כנ"ל), אבל על ידי פנימיות התורה הבירור הוא שלא בבחינת התלבשות כלל כי אם בדרך שמתבטלים ממילא כו'. וגמילות חסדים לפי מה שנת"ל סוף פרק שע"ב הוא ענין רעותא דליבא שעל ידי זה נמשך גם כן בחי' העצמות כו', ולפי משנ"ת כאן הוא ענין איזה חסיד המתחסד כו' שממשיכים מבחי' פנימיות עתיק בבחי' המל' כו'. ומתפלל עם הצבור דהנה תפלה בצבור (או בשעה שהצבור מתפללים) הרי זה כמו בעשרת ימי תשובה, וכמאמר רז"ל על פסוק דרשו ה' בהמצאו וידוע דבעשרת ימי תשובה ההמשכה היא מבחי' פנימיות הכתר כו', וכמו כן הוא בתפלה בצבור כו' וכמ"ש במ"א, ובכל זה נעשה הפדי' בשלום כו'. ואומר הטעם על זה כי ברבים

היו עמדי דבחי' הרבים היו עמדי ע"ד על דברתי מלכי צדק שהדבור הוא דברתי כו' כנ"ל, וי"ל גם כן כי ברבים היו עמדי היינו בשביל הרבים כו', וכמשנת"ל פרק שע"ו בענין בחי' חסיד שאינו מבקש בשביל עצמו כי אם בשביל כללות ישראל ולייחדא קוב"ה ושכינתא בתחתונים כו', וזהו גם כן ענין כי ברבים היו עמדי שאינו חושב אודות עצמו כי אם תכלית כוונתו הוא להיות גילוי אלקות בעולם כו', והוא ענין איזה חסיד המתחסד עם קונו כו'. וזהו פדה בשלום נפשי כו' כי ברבים היו עמדי, שעל ידי שברבים היו עמדי על ידי זה היא הפדי' בשלום כו'.

קיצור. וזהו ותקם את דברך דמשה אמר קומה ה' ויפוצו אויביך שזהו שבא במקום המתברר, וכמו שהארון הלך במדבר, ודוד אמר קומה למנוחתך, דבזמן ביהמק"ד נתבטלו ממילא, וזהו שהי' מדומם דוקא דשרש ההמשכה מלמעלה יותר, וזהו מקום הארון אינו מן המדה שהי' המקום אלקות, וזהו במאנין דילך אשתמש כלים דבי"ע, וזהו הקימה במלכות, וזהו ארוממך אלקי המלך המשכת רוממות העצמות במלכות שז"ע הקימה דמלכות. ובזה יובן מ"ש פדה בשלום בחי' מנוחה, והו"ע על ידי התורה פנימיות התורה, וגמ"ח איזה חסיד המתחסד כו' ותפלה בצבור שזהו בהמצאו, והטעם כי ברבים היו עמדי כמו על דברתי, גם כי ברבים שלא בשביל עצמו כ"א בשביל הרבים.