תשעב

על פסוק זה א"ל הקב"ה למשה מה אתה מבקש אמר משה איני מבקש בשבילי אלא מדינה פלונית ה"ה חריבה וה"ה שלך גזור שתבנה כו', ומבואר במ"א דמדינה בחי' מל' והיא חריבה דשייך בה חסרון כנ"ל, והרי היא שלך שמושרשת בעצמות כו' גזור שתבנה בבחי' בנין עדי עד בקיום נצחי כו', והיינו שיומשך בחי' עצמות א"ס במל' ויתעצם בה ויהי' בבחי' קביעות כו', וזהו גזור שתבנה כמו ותגזר אומר ויקם לך שתהי' הקימה בבחי' מל' כו', וזהו גם כן ענין החסד לעשירים שאין הכוונה בשביל עצמו כי אם ליחדא קוב"ה ושכינתא בתחתונים כו' וכמ"ש בסש"ב ס"פ יו"ד, ועל ידי זה ממשיכים גילוי בחינת עצמות אין סוף במלכות ולמטה ונשלמה הכוונה העצמית להיות לו יתברך דירה בתחתונים כו'.

קיצור. דהנה שמש בשבת צדקה לעניים, עני בדעת, דעת תחתון בחי' מציאות לבד, וצדקה הוא בחי' מהות הזיו, ועשיר בדעת דעת עליון מהות העצמות, ומכל מקום אין מהות מאיר עכשיו והעבודה בזה היא בחי' אהבה בתענוגים, וגילוי המהות עכשיו הוא ענין מיתת נשיקה, ולעתיד יהי' גילוי המהות והוא ענין טל תחי' (וי"ל דז"ע נשמות חדשות דלעתיד) גם י"ל שזהו שהאור יהי' בקביעות בז"א ומל', גם י"ל דחסד לעשירים הוא ענין תפלת עשיר שאינו בשביל עצמו כי אם לייחדא קוב"ה ושכינתי' בתחתונים.

שעו) וזהו איזהו חסיד המתחסד עם קונו דהנה ידוע דמעלת החסיד הוא למעלה ממעלת צדיק וגם למעלה ממעלת הישר כו', ומבואר במ"א ההפרש בין צדיק לישר ע"פ מ"ש אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, כמו עד"מ הזריעה הרי הצמיחה היא בריבוי רק שהוא מאותו המהות של הזריעה ואין צריך שהיות זמן כו', אבל בנטיעה הרי משתהה זמן רב עד שנעשה אילן ופירות אבל הצמיחה היא לא ממהותו של הנטיעה כלל ומשובחת מאד כו'. והדוגמא מזה הוא שיש מצות שההמשכה על ידי זה הוא תיכף אבל הוא רק מההעלם של הגילוי כו', ויש מצות שההמשכה משתהה זמן רב אבל הוא גילוי אור חדש כו' (וי"ל שזהו כמו בעבודת הבירורים הרי כל אחד ואחד מברר בירורים דתהו בענינים הגשמיים, שהרי בכאו"א יש איזה כוונה אלקית בעניניו, ובודאי יש בזה חילוקי מדריגות דזה שנפשו האלקית אינו בהתגלות כל כך ה"ה נתפס בגשם יותר, ומי שנפשו יותר בהתגלות (גם שאינו במדרי' עובדי ה') עשיותיו המה יותר לשם שמים, אבל מכל מקום בכל אחד ואחד יש בעניניו כוונה אלקית ומברר בירורים בזה כו', ובפרט בעובדי ה'

הרי יש לו בהם כוונה אלקית כו' ואינו נמשך אחרי התאוה כי אם ללמוד ולהתפלל בכח האכילה ההיא כו', והיינו שיתוסף בו אור וחיות בנפשו מהניצוץ האלקי שבהמאכל כו', וזה נעשה תיכף וכמו חמרא וריחא פקחין דכאשר באמת זאת תכלית כוונתו נעשה בו תוס' אור וחיות כו', וכן הדבור דתפלה שהוא דבור גשמי מהנפש הטבעית הרי זה בירור שמתבררים בזה הניצוצות שבנפש הבהמית ועולים למעלה כו' (וכמשי"ת), ובפרט בקיום המצות בדברים גשמיים שכל זה הוא בירור דתהו כו' וההעלאה וההמשכה בזה הוא שנעשה תיכף כו'. אמנם תכלית הכוונה בענין הבירורים הוא שיוכללו בקדושת