תשעא

בהתבוננות דשאו מרום עיניכם כו' שהם צמאים ותאבים לגילוי מהות האור כו', שבשבת שהוא מוחין דאבא מאיר להם מהות האור כו', ומכל מקום הוא בבחי' צדקה לבד כו' להיות דאין עני אלא בדעת היינו שיש להם רק בחי' ד"ת כו', ועל כן כאשר מאיר להם בחי' מהות אלקות דאצילות בחינת מהות הזיו לבד כו', וכמשנת"ל פרק שמ"ז דחכמה היא מהות העצמות אבל מה שאבא עילאה מקננא באצי' זהו בחי' מהות הזיו לבד כו', ועל כן בשבת שמאיר בחי' האצי' הנה בבחי' העניים הנ"ל שעבודתם בבחי' ד"ת הגילוי הוא מבחי' מהות הזיו לבד כו'. אמנם בחי' עשיר בדעת הוא בחי' ד"ע שעומד תחת פנימי' הכתר שזהו בחי' מהות העצמות כו', והנה עם היות שעבודתם הוא במדריגה זו מכל מקום עכשיו אינו מאיר להם בחי' מהות האור ממש כו', דז"ע העשיר לא ירבה יותר מעל עשר כו', דהרי בחי' פנימי' הכתר זהו המדריגה הי"א שבקדושה (כמשנת"ל פרק שנ"ג), ועל זה אמר שלא ירבה על עשר מפני שאינו נמשך עדיין בחינה זו בגילוי ממש כו'. וי"ל דהעבודה במדריגה זו הוא ענין אהבה בתענוגים והיינו גם בשבת שמאיר גילוי

האור העבודה היא בבחי' אהבה בתענוגים כו', דהרי בחי' דעת עליון זהו העבודה בבחי' יחוד דהוא לבדו ואין זולתו או בבחי' אפס בלעדו כו', וכאשר מאיר האור העצמי בבחי' עשיר בדעת והיינו הגילוי דמוחין דאבא שבשבת כו', י"ל שהעבודה היא בבחי' אהבה בתענוגים שזהו בבחי' עלי' והתכללות כו' להתענג על ה' עד כלותה בבחי' כליון הנפש כו' (וי"ל שזהו גם כן ענין עליית והתכללות בחי' מל' שבמל' בבחי' יסוד שבה כנ"ל ושם הוא בבחי' העלאת הניצוצות וכאן הוא בבחי' נשמה כו'), וכאשר נמשך קצת גילוי מבחי' ומדרי' זו ממש הרי זה מיתת נשיקין שנכלל ועולה ממש בהאור כו' וכמ"ש במ"א. אך לעתיד יהי' בחינה זו בבחינת גילוי ממש בנשמות והוא ענין טל תחי' (מה שעכשיו הי' מזה מיתת נשיקין לעתיד יהי' בבחי' טל תחי' כו') שיחיו ממש באור וגילוי זה, וכמו ונחי' לפניו לפניו ממש ויהי' בבחי' אור וחיות פנימי כו' (והיינו על ידי גילוי העצמית בבחי' מל' דבמל' שבא בבחי' התלבשות ממש כו'). וזהו בחי' החסד גם לעשירים בחי' עשיר בדעת שיהי' גילוי בחי' הי"א שבקדושה מפני

שתהי' ההמשכה מבחי' פנימיות עתיק כו' (שז"ע נשמות חדשות שיתגלו לעתיד כו', די"ל שיהיו ע"ד נשמה יתירה דשבת עכשיו שזהו מבחי' עצמות אבא והוא ענין נשמת כל חי חי בעצם כו', ולעתיד ביום שכולו שבת תהי' הנשמה יתירה מבחי' פנימיות עתיק כו'). גם י"ל ענין החסד לעשירים הוא שיהי' האור בבחי' התעצמות ובבחי' קביעות בז"א ומל' שזה יהי' לעתיד, וכדאיתא בלקוטי תורה מהאריז"ל ע"פ ביום ההוא יהי' ה' אחד דבזמן הגלות ע"ס דז"א אינם בגוף א' אלא ג"ר שלו הם באימא, וכן ט"ס דנוק' אינם קבועים עולים ויורדים כו', ולעתיד ישארו בשלימות ויהיו העשר ספירות דז"א מקושרים תמיד באחדות אחד וכן דנוק' וזהו ה' אחד ושמו אחד כו', והיינו שגם בימי שלמה דקיימא סיהרא באשלמותא לא הי' מ"מ בבחי' קביעות כו', והטעם בזה בכדי שיסתלקו על ידי החטא כו' וכמ"ש בע"ח שם, אבל לעתיד דאז אהפך אל העמים כו' כנ"ל יהי' הע"ס בז"א ונוק' בבחי' קביעות כו' וזהו על ידי גילוי העצמות שיהי' בבחי' המל' כו'. ועוי"ל ענין חסד לעשירים ע"ד תפלה לעשיר וכמו תפלה למשה שהיא תפלת עשיר

כו', ולכאורה מה צריך עשיר לתפלה שהרי אינו חסר כלום אדרבא הוא בריבוי ההשפעה כו'. אך הענין הוא כדאיתא במד"ת