תשסג

בזה בחי' העצמות ממש כו'. והענין הוא דהנה שני דברים תופסים בעצמות א"ס תורה ורעו"ד, וכמ"ש בסש"ב דלית מחת"ב כ"א כאשר נתפס בתורה ומצותי', ובזהר אי' אבל נתפס הוא ברעו"ד כו', אך יש הפרש גדול ביניהם דתורה תופסת בבחי' פנימיות ועצמות א"ס ממש, ורעו"ד תופסת רק בבחי' החיצוניות דאוא"ס ב"ה, והראי' לזה שהרי התורה גם כמו שהיא למטה הרי היא ממש כמו שהיא למעלה בחכמה הקדומה ממש כו', וכמו במ"ת דבחי' פנימי' ועצמות א"ס ופנימיות ועצמות התורה האיר בגילוי ממש באותיות דעה"ד כו', וגם עתה כל הקורא בתורה רק באותיות התורה כאלו קורא בשמותיו של הקב"ה ממש בבחי' שמותיו העצמי' כו' וכמשנת"ל פ' שס"ב ושס"ג, ובפרט בעיון התורה שמתייחד ממש בעצמות חכמתו ורצונו ית' שבתורה כמ"ש בסש"ב פכ"ג, וגם נפשו החיונית נכללת בקדושה זו שהיא קדושת העצמית כו' וכמ"ש בסש"ב פל"ז, הרי דבעסק התורה גם כמו שהיא בענינים גשמיים ועסק בהם בכחותיו הגשמיים ה"ה תופס בבחי' עצמות א"ס ממש כו', וכמ"ש בסש"ב ח"א ספ"ד כמשל המחבק את המלך כו'. משא"כ ברעו"ד עם היות

דנקודת הרצון נמשך בכל הכחות גם בכח המעשה וכמו התמים במעשיו כו' כנ"ל פ' שס"ח, ובודאי שבקיום המצות בתמימות זאת ה"ה תופס וממשיך בחי' עצמות אוא"ס יותר מבקיום המצוות בכוונה בכדי לדבקה בו שזהו כוונת המצות שאין זה תופס בבחי' עצמות כ"א בהגילוים כו', אבל קיום המצות בבחי' תמימות דנקודת הרצון ה"ז תופס בבחי' עצמות אוא"ס ב"ה, ואפשר גם יותר מבקיום המצו' בדרך קבלת עול שאין בזה גילוי אור בנפשו כו', עם היות שיש בזה ביטול עצמי שהרי זהו רק לקיים רצונו ית', מ"מ אין בזה איזה אור וגילוי כו', משא"כ בתמימות שמצד הרצון הרי יש בזה גילוי הרצון רק לא בגילוי ממש כ"א מה שבא ממנו במעשה כו'. הנה כ"ז הוא בקיום המצות שהמצוה יש בה בחי' העצמות שהיא עצמות רצונו ית', וכדאי' במדרש קיימו את המצות שהן שלוחי ושלוחו של אדם כמותו כו' הרי המצות יש בהם בחי' העצמות כו', וזה גופא נעשה ע"י שהאדם עושה את המצוה, וכידוע דהתלבשות בחי' הרצה"ע בהמצוה הוא דוקא ע"י עשיית המצוה כו', מ"מ ה"ז מפני שהיא מצוה דהיינו שזהו רצה"ע כו', וע"י קיום המצות

בתמימות תופס בבחי' העצמות שבמצוה כו' (וכמו בתו' דכל הקורא בתו' כאלו קורא כו' וכן בעסק התו' כו' זהו דוקא כשהוא בבחי' ביטול כו', דתתן אמת ליעקב דוקא משום דויעקב איש תם כו' וכמשנת"ל פ' שס"ד), אבל בבחי' התמימות לבד לא בקיום המצות אינו תופס בזה בחי' העצמות כו'. דהנה ידוע ומבו' במ"א דבד"כ מעשה האדם נחלק לג' חלקים הא' מה שהוא מצוה ממש כמו ק"ש ותפלה ות"ת ותפילין וכה"ג כל המ"ע, והב' מה שהוא איסור כמו לה"ר ורכילות ושאר הלאוין דאורייתא ודרבנן, והג' מה שהוא רשות שאינו לא מצוה ולא איסור כמו משא ומתן ואכילה ושתי' וכה"ג, דבאמת גם זה החלק מתחלק לב' חלקים אשר הא' קרוב למצוה והב' קרוב לאיסור, כי המו"מ כשהוא מלאכתו ארעי שאינו מעמיק כחותיו בזה ואינו מטריד א"ע ביותר, והכוונה היא בשביל שיוכל לעבוד ה' ולעשות מצוה ה' כמו צדקה ולהדר באיזה מצוה כו', ובאכילה רק במה שמוכרח לו ובכדי שיוכל ללמוד ולהתפלל, וכן בשינה מעט כדי לעסוק בתורה שאר כל היום והלילה כו' ה"ה טוב מאד כו' (וכידוע שעי"ז נעשה הבירור דטו"ר כו'), ולהיפך

כשאוכל כזולל וסובא וישן שינת עצל ועוסק במו"מ ביותר מדאי בעמקות ובכדי להרבות הון כו' ה"ז קרוב לאיסור כו'. והנה התמים במעשיו בודאי שחלק הרשות הוא כדבעי הן בעסקו במו"מ הוא בבטחון חזק בה' ומסתפק במעט עסק, דבמה שצריכים הרבה עסק אינו נכנס בזה כלל כ"א במיעוט עסק ויודע היטיב שזהו רק כלי להשפעה העליונה ובוטח בברכת ה' כו' ותכלית כוונתו הוא לשם שמים כו', וכן באכו"ש הכל הוא באופן היותר רצוי כו', ומ"מ בכ"ז אינו תופס בעצמות א"ס ב"ה, עם היות שבכ"ז יש מבחי' נקודת הרצון כו' מ"מ אינו נתפס בזה בחי' העצמות כו', והיינו מפני שרעו"ד גם בחי' התגלות הרצון אינו תופס בחי' העצמות ממש ע"כ אין זה נמשך בכל מקום כו', ובתורה נתפס בחי' העצמות ממש כו'. ושרש הענין הוא משום דרעו"ד גם בשרשה ומקורה למעלה באוא"ס ב"ה אין זה בבחי' עצמות א"ס ממש כו', דהרי נת"ל דרעו"ד שבנפש זהו מבחי' א"ס שלמעלה מהשתל' בחי' כי לא אדם הוא כו', ה"ז רק מבחי' החיצוניות דאוא"ס ב"ה כו', דהנה התורה היא בחי' חכ' ונת"ל פ' שנ"ח דבחכ' מתלבש בחי' עצמות א"ס

ממש כו', דחכ' היא עצמית וכל מה שמתלבש בחכ' הכל הוא בחי' הפנימיות והעצמיות כו', ורעו"ד היא מבחי' הכתר אבל היא מבחי' חיצוניות הכתר בחי' הרצון כו', והרצון הוא רק בחי' ההתפשטות לבד דאוא"ס ב"ה כו' (וכן הוא ההפרש בד"כ בין תורה ומצות דמצות הן בחי' רצה"ע ושרשם מגולגלתא דא"א והתורה שרשה מבחי' מו"ס בחי' מוח סתום כו' כמשנת"ל, ומובן מזה דתמים במעשיו גם ע"י קיום המצות אינו תופס בבחי' עצמות ממש כו')

קיצור. וע"כ הגם דבמדה שמודד בה מודדין לו מ"מ אינו נתפס בזה בחי' העצמות ממש, דתורה תופסת בבחי' העצמות, ולכן באותיות התורה נמשך בחי' העצמות, ובעיון התורה מתאחדת נפשו גם נה"ח בקדושת העצמות, משא"כ ברעו"ד, גם בבחי' תמימות שנמשך בכל הכחות, הנה בקיום המצות בבחי' תמימות שבנפש תופס בעצמות, ואפשר יותר מקבעומ"ש, אבל בחלק הרשות שע"י התמימות הוא כדבעי ביותר, אינו תופס בהעצמות, דגם התגלות הרצון תופס רק בחיצוניות אוא"ס בחי' כתר, וחכ' דתורה היא עצמית ותופס בבחי' העצמות.

שעב) ומ"מ יש יתרון ברעו"ד על התורה שזהו ביטול שלמעלה מטו"ד ומתגלה בזה בחי' עצמות הנפש כמו שהוא בבחי' בל"ג כו', דהתורה הכל