תשסא

האצי' ועכ"פ לגבי בחי' הכלים דאצי' שהנשמות הן ממהות הכלים ממש כו', והגם שיצאו ונפרדו מהכלים כו', מ"מ ה"ה אלקות ממש מעין האלקות דכלים דאצי' כו'. והענין הוא כמ"ש בבה"ז פנחס ע"פ ובחדש הראשון שיש ב' בחי' מח' הא' מח' עצמיות כמו שהיא בעצמה ומהותה והוא כשחושב דבר הנוגע לעצמו כו', והב' כשבמח' העצמית חושב בדבר הנבדל ממנו כו', דמח' זו ג"כ מה שהוא עצמו חושב ומתלבשת בדבר הנבדל ממנו ומתאחדת עמו כו' (וכמו שחושב בענין הזולת אבל הענין נוגע לו שמתאחד עמו כו'), והיינו הנשמות שזהו כמו שחושב בדבר הנבדל שמתאחד עמו, והיינו לפי שגם הדבר הנבדל אינו דבר ומהות אחר שהרי זהו מהות בחי' הכלים רק שבאו בפ"ע כו' כנודע ומבו' במ"א, וגם שע"י עסק התורה מתייחדים גם עם האור כו', וכמו שמצינו שגם מלאך נברא כשהוא שליח מלמעלה ה"ה נק' בשם הוי' השוכן בקרבו וכמ"ש ותקרא שם ה' הדובר אלי' כו' וכמ"ש באגה"ק בקו"א בד"ה להבין מ"ש בפע"ח, וא"כ הוא במלאך שהוא מבי"ע כו', כ"ש בנשמות דאצי' שע"י תומ"צ שהן אורחות ה' ממש ה"ה במדרי' האור כו'. וגם

ידוע שירידת הנשמות למטה הוא לצורך עלי' והעלי' היא שמתעלים מבחי' גרמוהי לבחי' חיוהי והוא ענין לאשתאבא בגופא דמלכא וה"ה מתייחדים בבחי' האור כו', ובזהר משפטים דקכ"ב רע"א אי' שיש נשמות שנק' קדש וכמ"ש קדש ישראל לה' כו', וקדש הוא בחי' האור, וכידוע ההפרש בין קדושה לטהרה כו' כמ"ש בלקו"ת ד"ה ושמתי כדכד הב', וי"ל שהן הנשמות שלמטה עבודתם הוא בבחי' מרכבה ממש כו' וכמ"ש בסש"ב פל"ט, ואיך שיהי' הרי בנשמות דאצי' שייך בחי' בצלמנו גם לגבי ע"ס דאצי' כו'. וכ"ז הוא באוא"ס שבא בבחי' או"פ שזהו ע"י הצמצום שמתצמצם האוא"ס להיות בערך העולמות והנשמות כו' (וע"י התורה גם בחי' פנימיות ועצמות א"ס בא בבחי' או"פ כו', וכמשנת"ל פ' שנ"ח דבחכ' התלבשות אוא"ס בבחי' או"פ כו'), אבל העבודה דרעו"ר שלמעלה מטו"ד שזהו מבחי' הא"ס הבל"ג ה"ז בבחי' כדמותינו לבד כו', דהעבודה דרעו"ד הגם שהיא בבחי' בל"ג ואינו בבחי' תפיסא בכלים כו', ה"ז באין ערוך כלל לגבי בחי' הבל"ג דא"ס ב"ה שהוא בבחי' בל"ג ממש אשר אינו נתפס בשום כלי כלל וכמ"ש השמים ושמי

השמים לא יכלכלוך כו', שזהו מפני שהאור בעצם הוא בלי גבול ע"כ אין שום דבר כלי אליו כו' (רק בבחי' החכ' ה"ז בבחי' או"פ שגם זה אינו שהחכ' כלי אליו (רק מפני שהחכ' באמת היא בחי' עצמות א"ס וכמשנת"ל פ' ר"ג, משו"ז י"ל שהיא בבחי' כלי אל העצמות כו', ומ"מ אין זה בדרך כלי) כ"א שהעצמות מתלבש בחכ' כו' וכמשי"ת), משא"כ בחי' המאד שבאדם אף שיהי' האהבה והרצון באמת עד דלא יכלא למסבל ויבוא לכלות הנפש, אין זה שהאור הוא בעצם בלי גבול רק מה שהכחות המוגבלים שהן כלי הנפש (וכידוע דכמו שאברי הגוף הן כלים אל הכחות כמו"כ הכחות הן כלים אל הנפש כו') אינם יכולים לסבול, שהכלי קטן מהכיל אה"ר זו שהיא למעלה מהגבלת הכלי ונעשים בבחי' כליון שנכללים בעצם הנפש כו' (וכמ"ש במ"א בענין מיתת נשיקין כו'), אבל כ"ז אינו בל"ג אמיתי שהרי לגבי כלי רחבה יותר אין זה בל"ג עדיין ויכולה לסבול כו', וכמ"ש בכל מאדך מאד שלך דבמדרי' עליונה יותר אינו בבחי' מאד עדיין כו', ולכן נק' כדמותינו שהוא רק בחי' דמות ודמיון לבד מבחי' אוא"ס ב"ה כי אין ערוך ביניהם כלל כו'.