תשנז

כידוע ומבואר במ"א. וזהו מבאר שבע בקמץ דקמץ בכתר דנקודת סגל הוא בז"א ובמל', וקמץ הוא בכתר והוא שרש ההמשכה מבחי' ז"ת דעתיק כו', ואמרו במד"ר מבארה של שבועה היינו ענין אשר נשבעת לאבותינו כו', והוא שיהי' תתן אמת ליעקב בחי' נקודת האמת שנמשך בכל הכחות שעי"ז יהי' הבירור כו', וגם שיהי' התגלות האמת בהארת הנשמה וכמו בתפלה שהוא התחברות הנשמה המלובשת בגוף עם שרש ומקור הנשמה כו' כידוע, והענין דהנה ההילוך דיעקב שהלך לחרן היינו לברר בירורי נוגה שזה תכלית העקביים כו' וצ"ל המשכת האמת בכדי לברר כו'. וזהו ויצא יעקב מבאר שבע דמ"ש תחלה וישמע כו' וילך כו' זהו סיפור ההילוך, וכאן מבאר סדר העבודה שהלך לחרן לברר בירורים, וע"כ ויצא יעקב מבאר שבע בחי' אשר נשבעת לאבותינו כו' בכדי שיהי' תתן אמת ליעקב כו'.

קיצור. וזהו בחי' האמת שבנשמה, דהאהבה שע"פ טו"ד הרי אינה עצמית, וגם יש בה הפסק, והו"ע השינה, דבזה"ב הי' השגה אמיתית וממילא אהוי"ר אמיתים, וראיית האלקות, ובזה"ג הכל בהעלם, וצריך יגיעה בהשגה, מפני התעלמות הכחות, ואחכ"ז אינו בגילוי, ובהעדר עבודה מתגבר החומריות ומתגשם גם הרוחניות, אבל הרצון עצמי ישנו תמיד, ומתגלה לעתים גם באנשים פשוטים, וגם במי שמשוקע ר"ל בחומריות, וכשמתגלה הוא באמת לאמתו מצ"ע, ואמיתת הרצון יש בכל הכחות, והו"ע התמימות במוח ולב ובמעשה, וזהו האמת דנשמה שמתגלה בתפלה, איליו ולא למדותיו, והוא בחי' כי לא אדם שבאדם (שבפנימיות יש בזה ענג עצמי, ובנפש הוא התקשרות עצמי דנשמה באוא"ס) והוא בנפש מאוא"ס שלמע' מהשתל', ולכן נתפס איהו ברעו"ד. וזהו ויצא יעקב נשמה שבגוף שיש בה בחי' אמת גם בסוף והו"ע תתן אמת, וההמשכה היא מאשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, וזהו באר שבע בקמץ כתר והוא בארה של שבועה.