תשלט

בחומריות ביותר והי' צ"ל היציאה מחשך לאור שהי' צ"ל גילוי אור עליון ביותר, וכמו ועברתי באמ"צ הקב"ה בכבודו ובעצמו כו' וכמא' עד שנגלה עליהם ממה"מ כו' ובמורא גדול זה גילוי שכינה כו', דכ"ז הי' הקדמה לקרי"ס דבנ"י הלכו ביבשה בתוך הים דבחומר גופם הלכו בבחי' ים העליון בחי' גילוי אור הסתום והנעלם כו', ושיקבלו תורה בגופם דוקא דפנים בפנים דבר ה' עמכם כו'. וכמו"כ הוא ברכת השחר שזהו תוקף האור והגילוי בכדי שבגופו החומרי יכיר ויבחין בין חיים למות כו' ושיהי' בבחי' ביטול החומריות כו', וע"ז סובב והולך כל ברכת השחר דמתחלה אומר הנותן לשכוי בינה להבחין בין יום ולילה דהיינו אור וחשך הנ"ל (ושכוי הוא ל' ראי'), ואח"כ פוקח עורים להיות בחי' ראי' חושית הנ"ל, וברכת זוקף כפופים הוא שיהי' בקומה זקופה ולא בקומה כפופה כבהמה, שהו"ע רוח הבהמה היורדת למטה בדברים החומריים כו', דכד זקיף איניש בבחי' יציאה מהדברים החומריים שנמאס אצלו כו' לימא זוקף כפופים להיות בבחי' קומה זקופה להכיר את הוי', וכמו החכם עיניו בראשו כו' להיות

בבחי' רוח האדם העולה למע' כו' לידבק באלקים חיים כו'. ובכדי שיהי' נרגש בו האור והגילוי מלמע' בברכת השחר צ"ל תחלה השפלות וההכנעה יתירה בנפשו להיות בבחי' לב נשבר כו', והו"ע ק"ש שעל המטה ותיקון חצות, וכידוע שזהו התחלת עבודת היום כו' והוא להיות ממארי דחושבנא ולבטש ולהשפיל א"ע עד שיהי' בבחי' לב נשבר באמת כו', ומיד בקומו משנתו יאמר מודה אני בבחי' ביטול והנחת עצמותו כו', ועי"ז יהי' נרגש בו בחי' גילוי אור באמרו ברכת השחר כו'. והנה המשכה זו דברכת השחר היא מ"מ בהעלם שהיא רק ליתן כח כו' כנ"ל, אך ח"י ברכאין דצלותא הן בבחי' המשכה וגילוי ממש, שע"י הקדמת העבודה דתפלה בפסוד"ז וברכת ק"ש ובפרט במס"נ דה' אחד בק"ש אומרים בשמו"ע ברוך אתה הוי' שהיא המשכה וגילוי עצמות הוי' כו', וכמשנת"ל פ' שמ"ה דצלותא דמעומד היא המשכה וגילוי למטה כו', וכ"ז הו"ע הברכה דהיינו ההמשכה דבחי' חכ' להיות גילוי העצמות כו'.

ועפ"ז יובן מ"ש ויהיו חיי שרה מאה שנה, שרה היא ל' שררה והיינו בחי' מל' וחיי שרה הוא האור והגילוי בבחי' מל', ועז"א קוב"ה דאתכלל מאתר עילאה סדכ"ס היינו בחי' א"ס הסתום ונעלם והוא בחי' העצמות כו', וזהו ברזא דמאה ברכאין דמאה ברכות הן המשכה מבחי' הכתר שז"ע א' מ"ה כו' כנ"ל, ועשרים שנה הן חו"ב והיינו בחי' התלבשות העצמות בבחי' חכ' וע"י החכ' נמשך בבינה וגם בז"א ומל' שז"ע שבע שנים כו'. ולזה מחלק את המספר ואינו אומר מאה ועשרים ושבע שנים להורות שזהו המשכת העצמית שנמשך ממדרי' למדרי' עד בחי' המל' כו'. וזהו ג"כ מש"א בזהר אינון חיין כולהו לעילא דהיינו שאין בחי' חיות המתפשט בעולמות והשתל' כ"א בחי' אור וחיות עצמי כו', ואומר ג"כ מאה שנה לעילא עשרים שנה לעילא כו' להורות ג"כ על המשכת האור העצמי שנמשך ממדרי' למדרי' כו'. ומ"ש שני חיי שרה היינו המשכת האור בבי"ע כו', דהנה כתי' כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו כו' כל הנקרא בשמי בחי' אצי' ולכבודי בחי' המל' בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ההמשכה בבי"ע, וזהו ג"כ ענין שני חיי שרה כו'. וזהו ויהיו חיי שרה הגילוי בבחי' מאה שנה בחי'