תשלח

והמות דסט"א ועלול להחטיא אותו ח"ו כו', ועם היות שזהו מהרהורי דיומא וכמשארז"ל ע"פ ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר ביום כו', מ"מ ה"ז בלילה דוקא מפני התגברות החומריות דנה"ב אשר אז יש ח"ו שליטה יותר למות ורע דסט"א כו'. וגם מיד בקומו משנתו לבו ומוחו מגושם ומטומטם ומצד נשמתו הוא בתכלית הקטנות כתינוק שנולד כו', ולכאו' איך אומר אז ברכת השחר שהן בחי' המשכה וגילוי ברוך אתה ה' שזהו המשכת עצמיות שם הוי', דז"ע הברכה שהוא המשכה עצמיות כו' כנ"ל, ובאמת תחלת הכל אומר מודה אני בחי' הודאה לבד כו', ומ"מ הרי מיד אומר הברכות שנתקנו על הסדר דכד שמע קול תרנגולא מברך הנותן לשכוי בינה כד פתח עיני' מברך פוקח עורים כו'. אך הענין הוא דדוקא מיד בקומו משנתו שאז הוא בבחי' חומרי ביותר מצד הגוף ומצד הנשמה הוא בתכלית הקטנות, צ"ל דוקא המשכה גבוה יותר הנותנת לו כח ועוז להכיר בין אור לחשך דהיינו בין טוב לרע כו', וז"ע הברכות שאומר ברוך אתה הוי' שהוא גילוי אור עצמי בכדי להבחין ולהכיר כו', והכוונה בזה שגם בגופו החומרי יכיר את

בוראו ויהי' בבחי' ביטול החומריות הקשה שנאחז בנפשו הטבעית כו'. והענין הוא דהנה ידוע ומבואר במ"א בענין ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע דאלקות הוא בחי' חיים וטוב, דכל צד הקדושה הוא בבחי' חי בעצם מפני שהוא בבחי' דביקות ויחוד כו', וכמו הנשמה שהיא דבר חי בעצם וכמ"ש ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם כו' דלהיותם דבקים באוא"ס ה"ה חיים כולם בבחי' חיות עצמי כו', משא"כ סט"א היא בחי' מות בעצם מהותה שהרי הפרידן מאחדותו ית' וכל מציאותם הוא רק מהעדר הרצון וע"כ בעצם מהותם הן בבחי' העדר כו' וכמשנת"ל פ' של"א, וכמו"כ כל הדברים הגשמיים ה"ה נפסדים בעצם כו', דכ"ז נראה בראי' חושית ממש, ומבשרי אחזה אלוק' כמו שהאדם מרגיש בעצמו בגופו שנפסד מעט מעט ונחלש מזמן לזמן כו', ונשמתו אדרבא מתחזק מזמן לזמן ונתוסף בה אור וחיות וכמו ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכ' כו', וזקני ת"ח כל מה שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם כו', וכמו"כ כל הדברים הגשמיים הן נפסדים ואין להם קיום עצמי כלל ורק האור והחיות האלקי הוא בבחי'

קיום עצמי כו', וכאשר הדברים הגשמיים הן בדרך תאוה חומרית שאין בזה כוונה אלקית רק למלאות תאות נפשו ה"ז כמו גוף בלא חיות שהוא דבר מיאוס ושיקוץ כו'. ועכ"ז אומר ראה נתתי לפניך שכ"ז הוא בבחי' ראי' חושית, וע"י העמקת הדעת בענין זה עד שהוא אצלו בבחי' הכרה כו', עי"ז נמאסים אצלו כל ענינים הגשמיים והחומריים ואדרבא הוא בבחי' תוקף הרצון והתשוקה באלקות כו', והכח ע"ז להיות בו הכרה זאת ושיהי' ביטול החומריות (שהוא בבחי' ביטול בעצם המהות מאחר שנמאסים אצלו הענינים החומריים כו') הוא מהברכות דברכת השחר כו', דיש יתרון גדול בברכת השחר בתוקף האור העליון האלקי עד שעושה ביטול גדול גם בגוף כו' (וע"ד וישכם לבן בבקר גילוי אור בחי' לובן העליון בבקר דאברהם לעורר אור הנשמה כו' וכמ"ש במ"א). והגם דבד' תיקוני' שבתפלה מטה שלחן כסא מנורה הרי ברכת השחר הן בחי' מטה שזהו להעביר רוח הטומאה כו', יש בזה שרש גבוה מבחי' שלחן דפסוד"ז ומטה ומנורה דק"ש ושמו"ע, עד שכל מה שנמשך בגילוי אור בנשמה וגוף בכל סדר התפלה הכל הוא בכח האור והגילוי הזה כו'. והדוגמא לזה הוא כמו ביצי"מ שהיו משוקעים