תשלו

בהשתל', וכמו המא' דבראשית הוא מאמר כללי הכולל הכל כו' (ומה שכלול בבחי' החכ' הוא בחי' העצמית שלהם כו', וכמובן ממ"ש בסש"ב פנ"א בענין התרי"ג כחות שמשכנם במוח שבראש שכתב ושם הוא שרשה ומקורה של המשכה זו כו'), ויש בה גם כל בחי' העצמיות שא"א לבוא בבחי' התפשטות וגילוי כו' (וידוע דבשם הוי' הכללי שבכללות המשכת הקו נקודת הרושם הוא היו"ד דשם הוי' כמ"ש במ"א, וחכ' היא ג"כ יו"ד דשם הוי' כו' ע"כ י"ל שיש להם שייכות זה לזה כו', ובד"כ בחי' הנקודה הנשארה לאחה"צ היא בחי' החכ' כו' ועמשנת"ל פ' כ"ח), רק שנקודת הרושם הוא בחי' העלם (עם היות שהכוונה בזה הוא בשביל הגילוי וכמשנת"ל פ' שי"ד מ"מ ה"ז נקודה העלמית כו'), שהכל מתעלם בנקודה זו ועי"ז האורות באים בבחי' גבול ומדה כו' וכמ"ש במ"א, ובנקודת החכ' הוא שבא בבחי' גילוי (ומובן שהגילוי אינו בבחי' הגילוי דהתפשטות, דהנה מה שמתגלה ומסתעף מבחי' החכ' (והיינו הספי' שמשתלשלים מבחי' החכ') ה"ז בחי' התפשטות, אבל הגילוי דחכ' עצמה אינו בבחי' התפשטות, וכמו עד"מ נקודת ההשכלה שהוא

גילוי ממש ה"ז רק שמתגלה עצם הדבר שכל כו' כמשנת"ל פ' שד"מ, רק שבכללות הוא בחי' הגילוי והוא כמו גילוי העצמי כו') להיות שהחכ' הוא בחי' גילוי כו', שהרי למע' מאצי' הכל הוא בבחי' סתימות והעלם כו', ואצי' החכ' הוא להיות בחי' הגילוי כו', וכמו"כ כל ההתלבשות דא"ס ב"ה בבחי' החכ' הכוונה בזה הוא שיהי' בבחי' המשכה וגילוי כו', וההמשכה היא המשכת אור עצמי כו', והיינו באיזה מדרי' דחכ' שנמשך הכל הוא המשכת אור עצמי כו'. וג"ז אמת דבחי' העצמי' כמו שבא בבחי' החכ' אין זה כמו שהוא בעצמותו ממש, דכן הוא גם בההעתקה דבחי' עתיק וכן בבחי' פנימי' אבא כו', ומ"מ ה"ז המשכת אור עצמי כו'.

קיצור. וכמו"כ בחכ' דמאין דכתר תמצא במציאות אור ובמציאות חכ', ה"ז בחי' אור עצמי, וכל הספי' מתפשטים ממנו, וכן בענין הביטול היא מהות ביטול לא שמתבטל מפני איזה אור עליון, והיינו מה שנאצל עצם ענין הביטול (וי"ל שזהו שנאצל בנאצלים דוגמת בחי' לא ידע), והוא ביטול עצמי, ולהיות החכ' עצמי לכן נמצאת בכל דבר, והביטול יש בכל הנבראים, ולכן אוא"ס הוא בחכ' בבחי' או"פ, והיינו שמתעצם ונעשה חכ', וגם פנימיות אבא פנימיות עתיק, והיינו דבחכ' יש הכל, ומכל מדרי' בחי' העצמי, וי"ל כמו נקודת הרשימו שיש בה גם מהעצמות, כמו"כ בנקודת החכ' (והיא הנקודה שנשארה אחר הצמצום), וברשימו הוא בהעלם, ובחכ' בגילוי, דזהו כל ענין החכ' להיות גילוי, והיינו שגם אור העצמי יהי' בבחי' גילוי.

שנט) וז"ע הברכות שתקנו החכמים שהם נקראים עיני העדה בחי' ראי' דחכ' כו', דהנה ברכה הו"ע הגילוי, וכידוע ההפרש בין ברכה להודאה דענין ההודאה הוא כשהדבר סתום ונעלם ממנו רק שמודה שהוא כן כו', אבל ברכה הוא בחי' המשכה וגילוי אור כו', והמשכה דברכה היא המשכה עצמית, וכמ"ש במ"א ההפרש בין הלל וברכה דהלל הוא המשכת הארה לבד, אבל ברכה היא המשכה עצמיות וכמו המבריך את הגפן שמהות הגפן הוא שמתגלה, וכמו