תשלה

כ"א הוא בחי' מהות ביטול כו' (ולפ"ז ה"ז ע"ד לא ידע ועמ"ש בדרוש וככה רל"ז ס"פ כ"ג די"ל שזהו כמו לא ידע ואח"כ כ' שזהו כמו אוכם כו', ולפי המתבאר כאן י"ל שזהו מהות ביטול ממש כו', דבאמת י"ל דזהו מה שנאצל בין הנאצלים דוגמת בחי' רדל"א רק שבא בבחי' מהות ומציאות חכ' כו'. ולפי"ז י"ל דמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה הוא לבדו הוא ואין זולתו וזו היא מדרי' החכ' היינו שהחכ' היא הדעה העליונה, והיינו לא רק שמתבטל מהידיעה דהדעה העליונה כ"א היא הדעה העליונה כו' ועמשנת"ל פמ"ב. ולעיל שם נת' דגם הביטול דאוכם הוא ביטול בעצם המהות דהרי בהעדר תפיסת מקום ה"ה מתבטל בעצם מהותו כו', ומ"מ אין זה ביטול עצמי שהרי הביטול הוא רק כשהוא בקירוב אצל הגדול אבל כשמתרחק הוא בבחי' מציאות כו' (רק שבכתר אינו שייך ענין הריחוק כו'), אבל ביטול עצמי הוא שאין בזה חילוק אם בקירוב או בריחוק כו'). וענין מהות ביטול מובן שיש בזה ב' ענינים הא' שזהו מה שנאצל ענין הביטול וזהו שאינו מה שמתבטל מפני איזה דבר כ"א הוא עצם ענין הביטול שנאצל, והב' שהוא ביטול

עצמי כו' (והא בהא תליא כו'), וזהו שהחכ' הן בעצם מהות ענין החכ' והן בבחי' הביטול ה"ה בחי' עצמי כו' (ועמשנת"ל פ' רנ"ח), ולכן בחי' החכ' נמצא בכל דבר וכמו שמכל דבר יכולים להוציא שמן כו', וגם בחי' הביטול דחכ' יש בכל הנבראים וכמו התהוות הצורה שבנבראים שזהו בחי' הביטול שלהם, והוא בחי' הביטול עצמי שיש בנבראים (לא רק שמצד ההשגה כו'), והו"ע החכ' תעוז לחכם כו' וכמשנת"ל בכ"ד, והוא להיותה בחי' עצמי ה"ז נמשך בכל מקום גם למטה מטה כו' וכמשנת"ל פ' שמ"ה, וזהו בחי' מ"ה דחכ' שהוא בחי' ביטול בעצם ומשו"ז היא כלי להשראת אוא"ס ב"ה, דאוא"ס דלית מח' תפיסא בי' כלל ולא ניתן ליהנות בו ה"ה שורה ומתגלה בבחי' חכ' בבחי' או"פ כו', וכמובן מהמד"ר בראשית פ"ד דאותו שנאמר בו את השמים ואת הארץ אני מלא הי' מדבר עם משה מבין שני בדי הארון כו', דבחי' אוא"ס הסוכ"ע שא"א להתלבש בשום כלי בבחי' או"פ כ"א בבחי' החכ' לבד שבה מתלבש בבחי' או"פ כו', והיינו לפי שמתעצם בבחי' החכ' (עמ"ש בע"ח שמ"א הוא שער דרושי אבי"ע רפ"א) וע"כ הוא בבחי' או"פ,

ועם היות שזהו העצמות דאוא"ס ה"ה מתעצם בחכ' שנעשה בבחי' מהות חכ' וע"כ הוא בבחי' או"פ כו'. ובאמת בבחי' החכ' יש בה כל המדרי' דעצמות אוא"ס שלמע' מע' ממדרי' האצי' כו' (וכמו באדם התחתון שנעשה בצלם ודמות שלמע' שנמצא בו הכל כו' כנ"ל), עד שפנימי' אבא הוא פנימי' עתיק ממש כו', ועם היות שזהו בבחי' השראה לבד בבחי' חכ' וכמשנת"ל פ' קס"ב וקס"ג, היינו לגבי בחי' חיצוני' החכ' אבל בעצם מדרי' החכ' הרי יש בה בחי' פנימי' עתיק ממש כו', וגם הרי השראה ה"ז מ"מ אור פנימי ובחי' גילוי כו' כמש"ש, וא"כ הרי זה יש גם בבחי' חיצוני' החכ' כו', והיינו לפי שהחכ' היא בחי' עצמי יש בה הכל כו', וכל מה שיש ונמצא בבחי' החכ' הוא העצמות של כל המדרי', להיות החכ' היא בחי' עצמי בעצם מהותה הנה כל מה שמתלבש בה הכל הוא בחי' העצמות כו' (וי"ל כמו עד"מ הטפה שיש בה מכל האברים ומכל הכחות והעצמות דנפש כו', הרי ידוע שכ"ז הוא בחי' העצמות של כל הדברים, דלכן נעשה מזה מהות ולד ובדומה לו כו', וידוע דהדוגמא מזה למעלה הוא בחי' החכ' שנק' טפת אבא שיש בזה

הכל והכל הוא בחי' העצמיות כו'), וי"ל דכמו נקודת הרושם הרי כוללת בעצמה כל מה שנתגלה אח"כ בס' השתל' דהכל נמצא כלול בנקודה זאת כו'. אמנם ידוע שנמצא בה גם מבחי' העצמיות שא"א לבוא בבחי' התפשטות וגילוי בסדר השתל' כו', כמו"כ הוא בנקודת החכ' שכוללת כל מה שמתפשט ומתגלה